אבשלום בן מעכהוואס זאגט איר צו שלום. ווי אזוי וואלט איר געהאנדלט אין אזא פאל; דיין ברודער ערלעדיגט דיר א דריי מיליאן, און שפעטער קומט ער דיר בעטן א האלב דערפון... ער האט א סברה, אז אן אים וואלסטו נישט באקומען די געלט... וואס וואלסטו געטון אין אזא מצב?
אבשלום בן מעכהוואס זאגט איר צו שלום. ווי אזוי וואלט איר געהאנדלט אין אזא פאל; דיין ברודער ערלעדיגט דיר א דריי מיליאן, און שפעטער קומט ער דיר בעטן א האלב דערפון... ער האט א סברה, אז אן אים וואלסטו נישט באקומען די געלט... וואס וואלסטו געטון אין אזא מצב?
לבי ובשריאקעי
אבשלום בן מעכהוואס זאגט איר צו שלום. ווי אזוי וואלט איר געהאנדלט אין אזא פאל; דיין ברודער ערלעדיגט דיר א דריי מיליאן, און שפעטער קומט ער דיר בעטן א האלב דערפון... ער האט א סברה, אז אן אים וואלסטו נישט באקומען די געלט... וואס וואלסטו געטון אין אזא מצב?
לבי ובשריאקעי
מפיל קינדשלום איז די זעלבע גנב. ער האט קיין דאלער נישט געגעבן פארן חדר...
נחום גייט אפשר נקמה נעמען און מסר'ן פאר די חדר אז שלום האט אפגעצויגן מיט די דריי מיליאן...
כלבאשבועאבשלום בן מעכהוואס זאגט איר צו שלום. ווי אזוי וואלט איר געהאנדלט אין אזא פאל; דיין ברודער ערלעדיגט דיר א דריי מיליאן, און שפעטער קומט ער דיר בעטן א האלב דערפון... ער האט א סברה, אז אן אים וואלסטו נישט באקומען די געלט... וואס וואלסטו געטון אין אזא מצב?
וואס הייסט אן אים וואלט ער עס נישט געהאט, שלום האט עס געהאט פאר נוחעם איז אריינגעקומען אין בילד, ער האט נאר דעמאלט מחליט געווען עס צוריקצוגעבן משום יוהרא וכולי
מפיל קינדשלום איז די זעלבע גנב.
מפיל קינדשלום איז די זעלבע גנב. ער האט קיין דאלער נישט געגעבן פארן חדר...
נחום גייט אפשר נקמה נעמען און מסר'ן פאר די חדר אז שלום האט אפגעצויגן מיט די דריי מיליאן...
ראוונע
נאכדעם מיטען נאס מאכען דאס בעטל
מ גפניראוונע
נאכדעם מיטען נאס מאכען דאס בעטל
❓ דערמאן מיך ביטע וואס דאס איז געווען
זופ מיט מאנדלעןמפיל קינדשלום איז די זעלבע גנב. ער האט קיין דאלער נישט געגעבן פארן חדר...
נחום גייט אפשר נקמה נעמען און מסר'ן פאר די חדר אז שלום האט אפגעצויגן מיט די דריי מיליאן...
פון ווי נעמסטו דאס?
קוויטעלמאמי האט ער לכוארה נישט געזאגט דאס איז פשוט'ע צוגעלייגטע אודיא, און עס איז נישט אזוי שווער צו מאכן א בעיבי זאלן ציען צו גלאנצעדיגע זאכןכ'בין נייגעריג צו וויסן, וויאזוי מאכט מען אז די קליינע בעיבי אין קיוועס האנט זאל מיט'עקטן מיט'ן שפיל?
צייגן אויפ'ן געמאלן בילד אויפ'ן וואנט; מאמי... און נאך אזעלכעס
ראוונעגיטי גייט אזוי אנרייסען יוסעלה די ביינער אז עס גייט גיין א רויעך
ישעיהראוונעגיטי גייט אזוי אנרייסען יוסעלה די ביינער אז עס גייט גיין א רויעך
נע... פליק קטן וזהו
ראוונעגיטי גייט אזוי אנרייסען יוסעלה די ביינער אז עס גייט גיין א רויעך
בענדזשאמין פרענקליןראוונעגיטי גייט אזוי אנרייסען יוסעלה די ביינער אז עס גייט גיין א רויעך
דער גיטי נעמט מיך ארויס פון די כלים, זי איז אפשר נישט קיין דרעק מיט דרעק, אבער זיכער חרוסת מיט דרעק.. לול
רחש המרגרינה התוססת על האש כמוהו כמנגינת ערש נעימה שמפעילה לי את בלוטות הרוק ומרככת לי את הלב.
נקישות המזלג בשקשוק הביצה בקערת הזכוכית החומה, הגבינה הנערמת בכף,
הזיתים המוגשים בקופסתם,
העגבנייה והמלפפון החתוכים גס,
כוס התה הממתינה על השולחן,
הכל אומר פשטות ובית מזכיר את בית ילדותי
את אבי ואמי הטורחים להתקין לנו ארוחה מזינה ממה שיש. פינוק לא היה והיה הכי טעים.
הווו אני כמעט יכולה להריח את הכמון הנישא באוויר
ופתאום אני שוב רעבה.
אני אוהבת את ריבוי הארוחות הלעיסות הנקישות הקרקושים הריחות והטעמים בפרק הזה.
נוחעם מפנק את אחיו מזכיר לו את אמם.
נוחעם משיח לפי תומו בהתלהבותו על אודות נחומה ושולעם יושב ושומע בעל כורחו איך זכה אחיו להיכנס ולבוא קמעה אל תוך עולמה אל תוך משכנה הקדוש באולפן הרדיו. איך נתנה לו שמחה בימיו והצילה אותו משאול תחתיות.
ושולעם מפרגן, כלפי חוץ, גם אם זה עולה לו בבריאות.
אני בהתלבטות כאן, כי מצד אחד נוחעם התאהב בנחמה לפני שהוא ידע שהיא נגידה אמיתית מכך שהקשר בינהם אמיתי ונקי. מצד שני ברגע שהוא גילה ונפגע הגיע ועשה מהלך לא יפה כדי לקבל חצי מהשלל.
ושולעם, שולעם ידע זאת מקדמת דנא האם יתכן כי שיקולים זרים כלכליים יתערבו באהבתו אותה? הלוואי ולא.
נוחעם מתגלה כמפנק הלאומי עכשיו מאכיל גם את נחומה, בסה"כ חייבת לומר לכם הוא בחור טוב ממהר בדיבוריו בתנועותיו חריף שכל ערמומי שיודע להעריך כסף אוהב כסף ואת תענוגות החיים.
הקיצוניות הזו בינו לבין נחומה איך שהיא מזלזלת בסכום המטורף הזה וברמת החיים ובנוחות שהיא יכולה להגיע אליה והוא זה הרי כמעט משאת נפשו הראשונה.
התמימות הפשטות ואיטיות החשיבה של נחומה לא מתואמים בעליל עם הפרקטיות והחדות של נוחעם.
הוא רץ. היא מהלכת לאיטה.
נוחעם צודק שלושה מיליון זה בדיוק מה שצריך כל בית בישראל ונאמר אמן.
וכשנותנים לך תיקח. כסף או לימונדה
או עוגת גבינה של בריזל למען השם תיקחי!!!
אויש איך הוא מוליך אותה באף לתרום את הכסף לחיידר של שולם כמה גם אני תמימה הייתי אז.
הרבנית יוקטן מפתיעה את רב שולעם במשרד ומעניקה לו את כל הכסף מה הפשט שאת לא משאירה לעצמך פרוטה לרפואה? בדוק שאין לה ילדים. ואתה? אתה לוקח ככה הכל בבת אחת? נו באמת מופרך מכל מופרך.
אצל הריבוינו של עולם אין בעילום שם. מתוק.
סמלי זה יפה מאד.
שולם מרבה בדבריו עם נחומה כדי אולי איכשהו למצוא את המילים שלו את הסדק והספק אצלה והיא לא מרבה לדבר ולשתף וזה מאד מתסכל.
ושוב האכזבה מאחיו פוגשת את שולם בפעם המי יודע כמה
עד שהייתה לו מעט נחת רוח אבל אצל נוחעם זה הכל ביזנס תתרגל ותפסיק להיות מופתע ולאכול את הלב.
איזה משפט מושלם "בלי נדר לא" אני הולכת לאמץ את זה וממליצה לכל מי שקשה לו לומר לא. תדקלמו איתי
"בלי נדר, לא." יש טוב מזה? חסכנו לפחות שמונה עשרה פגישות על ספת הפסיכולוג.
שולם בורח לאחיו תאב הבצע
רץ לנחומה להציל אותה להציל אותו.
הרשו נא לי רגע זה חזק ממני:
אני רוצה עוגת גבינה אני רוצה עוגה גבינה עם פירורים ושמנת מתוקה אני רוצה כאן ועכשיו אני כל כך הולכת להכין לי עוגת גבינה פירורים עם בסקויטים של אוסם מטוגנים בחמאה ושכבה עבה של גבינה בשמנת ו.. אוי ואבוי סליחה איפה היינו? עשינו טעות נחמה ויתרנו מהר מידי. הוא לא ראוי לאהבה שלך. כל הכבוד שולם ישכוייח גדול על האומץ על הכנות, ואת נחומה משאירה אותו עם העוגה ביד והלב מפרפר על הרצפה, אם לא תבואי אליו לבקש סליחה את מחוקה אצלי.
ושולם בבדידותו מזין עצמו במתיקותה של העוגה
הלוואי ולכל הפחות ערבה היא לחיכו.
שש עששיות שש עששיות את קולטת איזה שעמום איפפפפ
יוסל'ה לא פה. לא איתך. ותודה לאלוהי השידוכים שסוף סוף שמת לב, אאוצ' עוד חדר בלב נשבר התנפץ לרסיסים.
לאהוב מבלי לקבל אהבה חזרה אואה אואה כמה שזה מרוקן ומשפיל. ועוד לשבור שידוך ככה, לא נעים. בכלל.
אבל סה לה וי.
מנוחהההה אהובתי יש גבול לכל גבול למה את מגיחה למשפט וחצי ובורחת לנו תחזרי לדעתי את ונוחעם זה זיווג מששת ימי בראשית אוחח לא יהיה משעמם רגע אחד.
רוחמי ואו זה מזעזע ההקלטות הללו לבתה העתידית.
אנחנו כבר יודעים שזו בת?
היא כבר בטוחה שהיא תמות בלידה או אחריה?
מביאה ילד בידיעה והכרה מודעת מחרידה כזאת.
קשה לי כ"כ לא לשפוט אותה ולכעוס עליה לוידעת למה
היא מביאה אותי לקצה.
ונכון זה פרט שולי אבל תשמעו הפאה הזאת חייבת להיעלם ומהר זה באמת מוציא שם נוראי למגזר והרי אנחנו יודעים שהפאות הכי שוות מוצאים אצל החרדיות. אבל נו היא כזאת בכוונה נעבכית דווקאית כזאת. אני לא מסוגלת לחבב אותה. ישלה מסירות נפש קיצונית ומפחידה והיא לא קיימת היא שקופה לעצמה יותר מהעור שלה.
גיטי מסכנה כמה עוד דרעק את תאכלי בדרך
אבל הבעיה שלך שאת לא מוכנה להקשיב אף פעם תמיד מכריחה בכוח תמיד בפסיב אגרסיב שולטת ומציקה מאיימת אבל אני מבינה אותך זה כעס מרתיח על ילדים כפויי טובה שבא לך להעיף לישיבה בוחר שלך כזאת סטירה מצלצלת לנער אותו ולצרוח את כל כאביך הייי זה לא הוא זו את את לא חיה לא נושמת לא רואה! הילדים הם המראה שלנו יעזור אם נסדוק אותה בחמת זעם מתוך הכאב שלנו?
ליפא היקר השקול האבהי גם כועס אבל שפוי גם בצער גם בהתלבטויות אבל עם לב שומע עם נשימה עם עיניים בוערות מלא רחמים. יוסל'ה אוף ילד טיפש מי אומר לבחורה שאמא שלו נגד השידוך מי אומר לאמא שלו בפנים כשהיא נסערת ומוטרפת מדאגה שהוא הולך להתחתן עם אותה אחת ויהי מה חכה שניה תסתום את הפה שלך רק לרגע. וגיטי מוציאה מילים קשות מאד אוף וליפא יוצא מכליו ובצדק.
מתי האור שלו הכי זרח בעיניי? כאשר בנו בזחיחות וקלות דעת של נעורים מטיח באמו שלא בפניה כי אינה יודעת אהבה אמיתית מה היא אוחחחח ליפא איזה גבר אמיתי איזה אבא אמיתי לא משנה מה הכאב שהוא סוחב והכעס המודחק כלפיה הוא מגן עליה בכל מאודו ונוזף בבנו כיאה וכיאות.
אתה לא תדבר על אמא ככה דרעק מחוצף תוספות שלי ועוד ריסנתי את עצמי פה אהבה מהסוג הזה? חה!!!! אהבה??? מה אתה יודע על אהבה?
אמא שלך יודעת הרבה מאד דברים שאתה עוד לא התחלת ללמוד!!!
אבל זה לדבר לקיר בגיל הזה לזרות מילים לרוח.
תסלחו שאני מדלגת על הפגישה של יוסל'ה ושירה לוי אין לי כוחות נפש להתמודד עם הזוג הבלתי הזה. אני צינית מידי והם צעירים לי מידי וקלישאתיים לי מידי ומעצבנים אותי מידי במיוחד יוסל'ה אני מניחה להם וזהו.
בשעה טובה דבוירל'ה ניצלת מידי הרווחה
וקיווע ורחלי מקבלים אישור על כך שהם הורים כשירים שמנהלים בית תקין.
רחלי ספרי לי מהיכן שמלות הערב המפונפנות והמהודרות שלך שכה הולמות אותך? ואם כך את מגיעה בסתם יום חולין לפגישה חשובה ככל שתהיה מה הינך נוהגת ללבוש בערבי שבתות וחגים? משאלתי שכך נצאה אנו הנשים בבקרים רגילים ושגרתיים לפזר את הילדים וכי למה לא? רחלי יקירתי כמה מלאת אור וטובה את מלאי של אהבה וחום מחכים בך לתת ולהעניק אם רק יתן לך סימן אם רק יפתח לך מעט סדק אל ליבו את תישארי. את תישארי ותאהבי ולא תעזבי אותו אף פעם אבל אסור לך לפתח ציפיות אסור לך להתרגש כמו ילדה אסור לך לתת ולו סיכוי שתיפגעי ללא דרך חזרה אז את משליטה את השכל על הלב הרך שלך וחותכת
אם זה מה שאת רוצה הוא אומר לא בלי רעד ולא תביני שזה בדיוק מה שהוא לא רוצה אך גם כמוך פוחד להיפגע ויותר מכך פוחד לפגוע בך.
והנה הוא מסכים לעצמו אימפולסיביות ונועזות ומציע לצייר אותך בעצם הוא מייחל להצליח לצייר אותך לשחזר את אהבתו כמו אצל ליבי אולי אם הוא יעשה את אותם דברים זה יקרה גם איתך והיא מסכימה ומתרגשת וכולה ציפיה דרוכה ותקווה נואשת ואז היא שם שוב כמו צל כמו רוח, ליבי. וגופי מצטמרר שם איתם ודמעות זולגות מעיניי ללא שליטה. הסצינה מוזרה ומיסטית וכל כך אנושית ומובנת ורחלי קולטת היא יודעת היא מרגישה את נוכחותה בכל צעד ושעל והיא מבקשת ממנה להרפות לעזוב אותם לנפשם לתת להם לנסות לבנות כאן משהו אחר שונה חדש כי החיים ממשיכים הם חייבים להמשיך ליבי במבטה מעט תומכת בו מעט מתגרה מתריסה הוא שלה והיא שלו ומי תעז ותוכל בכלל ותתפוס את מקומה ומאחר ואני יודעת שהכל בדמיונו של קיווע המתייסר באהבתו הראשונה ונקרע ברצון להתמסר לשנייה אני מבינה כמה קשה לו והוא עדיין לא משחרר והוא עדיין נאחז ולא מוכן להרפות ממנה כמה זה כואב לראות את ניסיונותיו הכושלים למחוק אותה ולהתמקד ברחלי כמה כואב לראות את פגיעתה ועליבותה של רחלי אני לא מצליחה לעצור בדמעותיי. אתה לא יכול להכריח את עצמך אי אפשר להכריח אהבה אי אפשר לרצות בכוח.
ובכן הוא בוחר והולך אחרי ליבו המתעתע אחרי המקום המוכר והנוח לו אחרי ליבי. אבל זה אחרי הרוח ואין לו שם כלום.
הציורים בגלריה כה יפים ונוגעים ומספרים סיפור, באמת אפשר להתבונן בהם שעות.
המשפט הזה שקאופמן אומר לו על כך שהוא קיווע בכלל לא זוכר מי זו ורדה: אבל מה אני מתפלא? כאלה אתם.
וקיווע וגם אני ישר קופצים למסקנה הסטיגמטית הקורבנית הא הוא מתכוון לחרדים ואני בכלל לא חרדית והוא בכלל מתכוון לאומנים כמה לימוד יש כאן. זה מזכיר לי את הפסוק ויהי בעיננו כחגבים וכן היינו בעיניהם
יותר מידי פעמים קורה בחיים שהמציאות שאנחנו מספרים לעצמנו שונה ממה שהיא באמת אבל אנחנו כבר קובעים מראש את המבט תקועים בתוך עצמנו ויוצרים את הדמיון וגורמים לו להיות נוכח.
מאמע מאמע עכשיו גם ביתו זוכרת אותה והוא שוב נאחז בזיכרונות.
למה אתה לא שמח כמו שאתה אמור להיות? שאלה נוקבת.
אולי כדאי לשאול אותה את עצמנו מידי פעם בפעם.
כן לפעמים צריך מישהו מבחוץ להראות לך.
להתגרש ממי?? להתגרש ממה??
הדיאלוג בהא הידיעה בין שולם לבנו פשוט מרתק, האבא שואל ולא מרפה ומכה אותו על ראשו מצליף בלשונו מטלטל אותו למה באמת שלא תתחתן עם ליבי הו ההומור הציני של שולעם מי יכול עליו. אל תגיד לי נו אבא!
ככה רק ככה. אתה זכית בלוטו ויבוא פישר לא חשוב שמות ויקח לך את הפרס ואיך שאני צחקתי טוב שלא הערתי את השכנים. קיווע עקשן עקשן עקשן ולא מספיק וכמעט וחבל וחבל מאד דוס איז דוס. זה מה שתמיד אמרתי אבל לשלועם מקשיבים כי זה ביידיש.
חלום קשוח עם השריפה של הציורים של ליבי מצמרר ביותר. בעצם קיווע כן הטמיע את המוסר והמסר שהחדיר בו אביו.
הוא מבקר אותה בקברה מבקש רשות מתחנן לקבל הזדמנות חדשה עם אחרת האבנים שנראה שהוא מניח בהיסח הדעת בעצם יצר לה באמצעותן פרח זה כ"כ מקסים זה כ"כ קיווע כמה זה מאפיין אותו שכביכול כמעט הכל אצלו נעשה ברישול בחולמנות אך יש כוונה אמיתית ואומנות במעשיו בדיבוריו.
והנה רץ אליה באישון ליל לצייר אותה שוב והיא שוב זורמת נענית לו, סבלנית, נותנת צ'אנס בכל זאת.
והוא בתשוקתו לאומנות ליופי לאהבה מנציח אותה על הקנבס ואולי גם על לוח ליבו.
הלכתי לחפש את הפסוק שבער בי למראה הציור של רחלי למראה האהבה השזורה בכאב וכמיהה וגעגוע בפרק הזה:
שִׂימֵנִי כַחוֹתָם עַל לִבֶּךָ כַּחוֹתָם עַל זְרוֹעֶךָ כִּי עַזָּה כַמָּוֶת אַהֲבָה קָשָׁה כִשְׁאוֹל קִנְאָה רְשָׁפֶיהָ רִשְׁפֵּי אֵשׁ שַׁלְהֶבֶתְיָה.
מפיל קינדרחש המרגרינה התוססת על האש כמוהו כמנגינת ערש נעימה שמפעילה לי את בלוטות הרוק ומרככת לי את הלב.
נקישות המזלג בשקשוק הביצה בקערת הזכוכית החומה, הגבינה הנערמת בכף,
הזיתים המוגשים בקופסתם,
העגבנייה והמלפפון החתוכים גס,
כוס התה הממתינה על השולחן,
הכל אומר פשטות ובית מזכיר את בית ילדותי
את אבי ואמי הטורחים להתקין לנו ארוחה מזינה ממה שיש. פינוק לא היה והיה הכי טעים.
הווו אני כמעט יכולה להריח את הכמון הנישא באוויר
ופתאום אני שוב רעבה.
אני אוהבת את ריבוי הארוחות הלעיסות הנקישות הקרקושים הריחות והטעמים בפרק הזה.
נוחעם מפנק את אחיו מזכיר לו את אמם.
נוחעם משיח לפי תומו בהתלהבותו על אודות נחומה ושולעם יושב ושומע בעל כורחו איך זכה אחיו להיכנס ולבוא קמעה אל תוך עולמה אל תוך משכנה הקדוש באולפן הרדיו. איך נתנה לו שמחה בימיו והצילה אותו משאול תחתיות.
ושולעם מפרגן, כלפי חוץ, גם אם זה עולה לו בבריאות.
אני בהתלבטות כאן, כי מצד אחד נוחעם התאהב בנחמה לפני שהוא ידע שהיא נגידה אמיתית מכך שהקשר בינהם אמיתי ונקי. מצד שני ברגע שהוא גילה ונפגע הגיע ועשה מהלך לא יפה כדי לקבל חצי מהשלל.
ושולעם, שולעם ידע זאת מקדמת דנא האם יתכן כי שיקולים זרים כלכליים יתערבו באהבתו אותה? הלוואי ולא.
נוחעם מתגלה כמפנק הלאומי עכשיו מאכיל גם את נחומה, בסה"כ חייבת לומר לכם הוא בחור טוב ממהר בדיבוריו בתנועותיו חריף שכל ערמומי שיודע להעריך כסף אוהב כסף ואת תענוגות החיים.
הקיצוניות הזו בינו לבין נחומה איך שהיא מזלזלת בסכום המטורף הזה וברמת החיים ובנוחות שהיא יכולה להגיע אליה והוא זה הרי כמעט משאת נפשו הראשונה.
התמימות הפשטות ואיטיות החשיבה של נחומה לא מתואמים בעליל עם הפרקטיות והחדות של נוחעם.
הוא רץ. היא מהלכת לאיטה.
נוחעם צודק שלושה מיליון זה בדיוק מה שצריך כל בית בישראל ונאמר אמן.
וכשנותנים לך תיקח. כסף או לימונדה
או עוגת גבינה של בריזל למען השם תיקחי!!!
אויש איך הוא מוליך אותה באף לתרום את הכסף לחיידר של שולם כמה גם אני תמימה הייתי אז.
הרבנית יוקטן מפתיעה את רב שולעם במשרד ומעניקה לו את כל הכסף מה הפשט שאת לא משאירה לעצמך פרוטה לרפואה? בדוק שאין לה ילדים. ואתה? אתה לוקח ככה הכל בבת אחת? נו באמת מופרך מכל מופרך.
אצל הריבוינו של עולם אין בעילום שם. מתוק.
סמלי זה יפה מאד.
שולם מרבה בדבריו עם נחומה כדי אולי איכשהו למצוא את המילים שלו את הסדק והספק אצלה והיא לא מרבה לדבר ולשתף וזה מאד מתסכל.
ושוב האכזבה מאחיו פוגשת את שולם בפעם המי יודע כמה
עד שהייתה לו מעט נחת רוח אבל אצל נוחעם זה הכל ביזנס תתרגל ותפסיק להיות מופתע ולאכול את הלב.
איזה משפט מושלם "בלי נדר לא" אני הולכת לאמץ את זה וממליצה לכל מי שקשה לו לומר לא. תדקלמו איתי
"בלי נדר, לא." יש טוב מזה? חסכנו לפחות שמונה עשרה פגישות על ספת הפסיכולוג.
שולם בורח לאחיו תאב הבצע
רץ לנחומה להציל אותה להציל אותו.
הרשו נא לי רגע זה חזק ממני:
אני רוצה עוגת גבינה אני רוצה עוגה גבינה עם פירורים ושמנת מתוקה אני רוצה כאן ועכשיו אני כל כך הולכת להכין לי עוגת גבינה פירורים עם בסקויטים של אוסם מטוגנים בחמאה ושכבה עבה של גבינה בשמנת ו.. אוי ואבוי סליחה איפה היינו? עשינו טעות נחמה ויתרנו מהר מידי. הוא לא ראוי לאהבה שלך. כל הכבוד שולם ישכוייח גדול על האומץ על הכנות, ואת נחומה משאירה אותו עם העוגה ביד והלב מפרפר על הרצפה, אם לא תבואי אליו לבקש סליחה את מחוקה אצלי.
ושולם בבדידותו מזין עצמו במתיקותה של העוגה
הלוואי ולכל הפחות ערבה היא לחיכו.
שש עששיות שש עששיות את קולטת איזה שעמום איפפפפ
יוסל'ה לא פה. לא איתך. ותודה לאלוהי השידוכים שסוף סוף שמת לב, אאוצ' עוד חדר בלב נשבר התנפץ לרסיסים.
לאהוב מבלי לקבל אהבה חזרה אואה אואה כמה שזה מרוקן ומשפיל. ועוד לשבור שידוך ככה, לא נעים. בכלל.
אבל סה לה וי.
מנוחהההה אהובתי יש גבול לכל גבול למה את מגיחה למשפט וחצי ובורחת לנו תחזרי לדעתי את ונוחעם זה זיווג מששת ימי בראשית אוחח לא יהיה משעמם רגע אחד.
רוחמי ואו זה מזעזע ההקלטות הללו לבתה העתידית.
אנחנו כבר יודעים שזו בת?
היא כבר בטוחה שהיא תמות בלידה או אחריה?
מביאה ילד בידיעה והכרה מודעת מחרידה כזאת.
קשה לי כ"כ לא לשפוט אותה ולכעוס עליה לוידעת למה
היא מביאה אותי לקצה.
ונכון זה פרט שולי אבל תשמעו הפאה הזאת חייבת להיעלם ומהר זה באמת מוציא שם נוראי למגזר והרי אנחנו יודעים שהפאות הכי שוות מוצאים אצל החרדיות. אבל נו היא כזאת בכוונה נעבכית דווקאית כזאת. אני לא מסוגלת לחבב אותה. ישלה מסירות נפש קיצונית ומפחידה והיא לא קיימת היא שקופה לעצמה יותר מהעור שלה.
גיטי מסכנה כמה עוד דרעק את תאכלי בדרך
אבל הבעיה שלך שאת לא מוכנה להקשיב אף פעם תמיד מכריחה בכוח תמיד בפסיב אגרסיב שולטת ומציקה מאיימת אבל אני מבינה אותך זה כעס מרתיח על ילדים כפויי טובה שבא לך להעיף לישיבה בוחר שלך כזאת סטירה מצלצלת לנער אותו ולצרוח את כל כאביך הייי זה לא הוא זו את את לא חיה לא נושמת לא רואה! הילדים הם המראה שלנו יעזור אם נסדוק אותה בחמת זעם מתוך הכאב שלנו?
ליפא היקר השקול האבהי גם כועס אבל שפוי גם בצער גם בהתלבטויות אבל עם לב שומע עם נשימה עם עיניים בוערות מלא רחמים. יוסל'ה אוף ילד טיפש מי אומר לבחורה שאמא שלו נגד השידוך מי אומר לאמא שלו בפנים כשהיא נסערת ומוטרפת מדאגה שהוא הולך להתחתן עם אותה אחת ויהי מה חכה שניה תסתום את הפה שלך רק לרגע. וגיטי מוציאה מילים קשות מאד אוף וליפא יוצא מכליו ובצדק.
מתי האור שלו הכי זרח בעיניי? כאשר בנו בזחיחות וקלות דעת של נעורים מטיח באמו שלא בפניה כי אינה יודעת אהבה אמיתית מה היא אוחחחח ליפא איזה גבר אמיתי איזה אבא אמיתי לא משנה מה הכאב שהוא סוחב והכעס המודחק כלפיה הוא מגן עליה בכל מאודו ונוזף בבנו כיאה וכיאות.
אתה לא תדבר על אמא ככה דרעק מחוצף תוספות שלי ועוד ריסנתי את עצמי פה אהבה מהסוג הזה? חה!!!! אהבה??? מה אתה יודע על אהבה?
אמא שלך יודעת הרבה מאד דברים שאתה עוד לא התחלת ללמוד!!!
אבל זה לדבר לקיר בגיל הזה לזרות מילים לרוח.
תסלחו שאני מדלגת על הפגישה של יוסל'ה ושירה לוי אין לי כוחות נפש להתמודד עם הזוג הבלתי הזה. אני צינית מידי והם צעירים לי מידי וקלישאתיים לי מידי ומעצבנים אותי מידי במיוחד יוסל'ה אני מניחה להם וזהו.
בשעה טובה דבוירל'ה ניצלת מידי הרווחה
וקיווע ורחלי מקבלים אישור על כך שהם הורים כשירים שמנהלים בית תקין.
רחלי ספרי לי מהיכן שמלות הערב המפונפנות והמהודרות שלך שכה הולמות אותך? ואם כך את מגיעה בסתם יום חולין לפגישה חשובה ככל שתהיה מה הינך נוהגת ללבוש בערבי שבתות וחגים? משאלתי שכך נצאה אנו הנשים בבקרים רגילים ושגרתיים לפזר את הילדים וכי למה לא? רחלי יקירתי כמה מלאת אור וטובה את מלאי של אהבה וחום מחכים בך לתת ולהעניק אם רק יתן לך סימן אם רק יפתח לך מעט סדק אל ליבו את תישארי. את תישארי ותאהבי ולא תעזבי אותו אף פעם אבל אסור לך לפתח ציפיות אסור לך להתרגש כמו ילדה אסור לך לתת ולו סיכוי שתיפגעי ללא דרך חזרה אז את משליטה את השכל על הלב הרך שלך וחותכת
אם זה מה שאת רוצה הוא אומר לא בלי רעד ולא תביני שזה בדיוק מה שהוא לא רוצה אך גם כמוך פוחד להיפגע ויותר מכך פוחד לפגוע בך.
והנה הוא מסכים לעצמו אימפולסיביות ונועזות ומציע לצייר אותך בעצם הוא מייחל להצליח לצייר אותך לשחזר את אהבתו כמו אצל ליבי אולי אם הוא יעשה את אותם דברים זה יקרה גם איתך והיא מסכימה ומתרגשת וכולה ציפיה דרוכה ותקווה נואשת ואז היא שם שוב כמו צל כמו רוח, ליבי. וגופי מצטמרר שם איתם ודמעות זולגות מעיניי ללא שליטה. הסצינה מוזרה ומיסטית וכל כך אנושית ומובנת ורחלי קולטת היא יודעת היא מרגישה את נוכחותה בכל צעד ושעל והיא מבקשת ממנה להרפות לעזוב אותם לנפשם לתת להם לנסות לבנות כאן משהו אחר שונה חדש כי החיים ממשיכים הם חייבים להמשיך ליבי במבטה מעט תומכת בו מעט מתגרה מתריסה הוא שלה והיא שלו ומי תעז ותוכל בכלל ותתפוס את מקומה ומאחר ואני יודעת שהכל בדמיונו של קיווע המתייסר באהבתו הראשונה ונקרע ברצון להתמסר לשנייה אני מבינה כמה קשה לו והוא עדיין לא משחרר והוא עדיין נאחז ולא מוכן להרפות ממנה כמה זה כואב לראות את ניסיונותיו הכושלים למחוק אותה ולהתמקד ברחלי כמה כואב לראות את פגיעתה ועליבותה של רחלי אני לא מצליחה לעצור בדמעותיי. אתה לא יכול להכריח את עצמך אי אפשר להכריח אהבה אי אפשר לרצות בכוח.
ובכן הוא בוחר והולך אחרי ליבו המתעתע אחרי המקום המוכר והנוח לו אחרי ליבי. אבל זה אחרי הרוח ואין לו שם כלום.
הציורים בגלריה כה יפים ונוגעים ומספרים סיפור, באמת אפשר להתבונן בהם שעות.
המשפט הזה שקאופמן אומר לו על כך שהוא קיווע בכלל לא זוכר מי זו ורדה: אבל מה אני מתפלא? כאלה אתם.
וקיווע וגם אני ישר קופצים למסקנה הסטיגמטית הקורבנית הא הוא מתכוון לחרדים ואני בכלל לא חרדית והוא בכלל מתכוון לאומנים כמה לימוד יש כאן. זה מזכיר לי את הפסוק ויהי בעיננו כחגבים וכן היינו בעיניהם
יותר מידי פעמים קורה בחיים שהמציאות שאנחנו מספרים לעצמנו שונה ממה שהיא באמת אבל אנחנו כבר קובעים מראש את המבט תקועים בתוך עצמנו ויוצרים את הדמיון וגורמים לו להיות נוכח.
מאמע מאמע עכשיו גם ביתו זוכרת אותה והוא שוב נאחז בזיכרונות.
למה אתה לא שמח כמו שאתה אמור להיות? שאלה נוקבת.
אולי כדאי לשאול אותה את עצמנו מידי פעם בפעם.
כן לפעמים צריך מישהו מבחוץ להראות לך.
להתגרש ממי?? להתגרש ממה??
הדיאלוג בהא הידיעה בין שולם לבנו פשוט מרתק, האבא שואל ולא מרפה ומכה אותו על ראשו מצליף בלשונו מטלטל אותו למה באמת שלא תתחתן עם ליבי הו ההומור הציני של שולעם מי יכול עליו. אל תגיד לי נו אבא!
ככה רק ככה. אתה זכית בלוטו ויבוא פישר לא חשוב שמות ויקח לך את הפרס ואיך שאני צחקתי טוב שלא הערתי את השכנים. קיווע עקשן עקשן עקשן ולא מספיק וכמעט וחבל וחבל מאד דוס איז דוס. זה מה שתמיד אמרתי אבל לשלועם מקשיבים כי זה ביידיש.
חלום קשוח עם השריפה של הציורים של ליבי מצמרר ביותר. בעצם קיווע כן הטמיע את המוסר והמסר שהחדיר בו אביו.
הוא מבקר אותה בקברה מבקש רשות מתחנן לקבל הזדמנות חדשה עם אחרת האבנים שנראה שהוא מניח בהיסח הדעת בעצם יצר לה באמצעותן פרח זה כ"כ מקסים זה כ"כ קיווע כמה זה מאפיין אותו שכביכול כמעט הכל אצלו נעשה ברישול בחולמנות אך יש כוונה אמיתית ואומנות במעשיו בדיבוריו.
והנה רץ אליה באישון ליל לצייר אותה שוב והיא שוב זורמת נענית לו, סבלנית, נותנת צ'אנס בכל זאת.
והוא בתשוקתו לאומנות ליופי לאהבה מנציח אותה על הקנבס ואולי גם על לוח ליבו.
הלכתי לחפש את הפסוק שבער בי למראה הציור של רחלי למראה האהבה השזורה בכאב וכמיהה וגעגוע בפרק הזה:
שִׂימֵנִי כַחוֹתָם עַל לִבֶּךָ כַּחוֹתָם עַל זְרוֹעֶךָ כִּי עַזָּה כַמָּוֶת אַהֲבָה קָשָׁה כִשְׁאוֹל קִנְאָה רְשָׁפֶיהָ רִשְׁפֵּי אֵשׁ שַׁלְהֶבֶתְיָה.
אישתישביווען איז עס נחמה'לה און ווען רבנית יוקטן?
אין קען נישט אויסרעכענען ַ
קוויטעל, מאך א סירדזש אויף איר - כ'געדענק נישט איר עכטע נאמען.
אבשלום בן מעכה
פון וואו קומט עס?
חמלה גדולהאבשלום בן מעכה
פון וואו קומט עס?
טאמבל סאסאגב מיך דאכט זיך אמאל אז יוקטן און רחלי זענען מאמע און טאכטער אין ריעל לייף? אבער מסתמא דמיון איך נאר..
מנחם ציוןוואס הייסט ביי?[ציטאט אראפגענומען]
ביי שטיסל.... ביי..
