ספרים היפך שיטת ויואל משה

גאלד

יואליש

I always had difficulty grasping the logic of Maimonides' words, if used in the context of him addressing legitimate or illegitimate wars:

אם עשה והצליח ונצח כל האומות שסביביו ובנה מקדש במקומו וקבץ נדחי ישראל הרי זה משיח בודאי. ואם לא הצליח עד כה או נהרג בידוע שאינו זה שהבטיחה עליו תורה

If a Jew has a question as to the Halachic legitimacy of a military campaign, whether one should join the cause or not, how could such an immediate and practical question that needs an imediate and practical answer be hinging on an event in the future, namely the eventual success or failure of the endeavor. It's almost as if Maimonides is labeling the legitimacy of a current action, say to join the IDF, as "TBD" (to be determined.)

Now, to begin with, I don't think Maimonides is addressing the legitimacy of a military campaign against the nations. The war seems to be a kosher act regardless. He's only providing a formula by which to determine whether that war was lunched by the Anointed or simply by a Jewish king.

דער רמב"ם האט נאך א קאנדישן פאר דעם,

"הוגה בתורה ועוסק במצוות כדוד אביו, כפי תורה שבכתב ושבעל פה, ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה"

דאכט זיך אז טעאדאר הרצל און לוי אשכול זענען דערווייל גאר ווייט פון דעם קאנדישן

smartinof

און די הקדמה פון עלה נעלה, ברענגט א תשובה פון הרב הרציל הענקין, אייניקל פון הגאון ר' יוסף אליהו ז"ל, צו מען מעג באטיטלען סאמאר רב מיט אדמו"ר, זצ"ל וכדו', דארט ברעגט ער אויך א מעשה אז בשעת עס האבן זיך ארומגעשלאגן, סאטמר מיט הרב פיינשטין בנוגע די מחיצות, האט זיך רב קוק אנגערופן: הגם געווענליך דינגען מיר זיך, אבער מיט דעם האלט איך ווי אים, די מעשה שטימט מיר עפעס נישט, ערשטענס די יארן, און צווייטענס, און מיינע אויגן איז רב קוק געווען א דרגה העכער וואו אזאלכע זאכען זאלן אים באדערן

באשטעטיגט

מאיר

באשטעטיגט

די רמב"ם רמב"ן בית יוסף אבני נזר זענען נישט מתיר. ביטע לאמיר זאך האלטען צים אמת. די אור שמח (אין די בריוו שנדפס לאחר פטירתו) איז יא מתיר, אבער ער רעדט פין שבועות שלא ימרדו באומות (אז וויבאלד די אומות זענען מסכים אין כאן מרידה) אבער לכאורה נישט פין שלא ידחקו את הקץ (נעמען א מלוכה ברשות האומות).

אויך ר' יהועשלע קוטנא (ישועות מלכו) רעדט פין ישוב א"י נישט פין מלוכה.

דעס אז מען האט עובר געווען איז ניטש קיין היתר, ממעג בלייבען וואוינען מיט אן אשת איש וויבאלד מהאט שוין עובר געווען?.

לויטען מהר"ל איז שלש שבועות ביהרג ואל יעבור. אויך מקען מאכען אופנים אז די יודען זאלן נישט געשעדיגט ווערן.

די אבני נזר יו"ד סימן תנד
איברא דכל זה הוא רק כשאין לו רשות מהממשלה לעלות. אבל אם השיג רשות לעלות ולהתיישב שמה שוב מחויב לעלות דמעתה ליכא הטעם דכל דליתא בציבור ליתא ביחיד שאם יותן רשות לכל ישראל לעלות לא יחשב שעולין בחומה. כי בחומה פרש"י ביד חזקה. גם י"ל כי אם יותן רשות לכולם יחשב פקודה...

אנטשילדיגט טייערע חבר, אבער ווי פריער שוין דערמאנט, די אבני נזר אין ישועות מלכו (אין לכאורה דער אור שמח) רעדן נאר פין די שבועה פין יעלו בחומה אז עס איז מותר ברשות (וויבאלד עס איז נישט בחומה, בחזקה), אבער זיי רעדן אינגאנצען נישט פין שלא ידחקו את הקץ, וואס אויף דעם זאגט דער מהר"ל עס איז אסור אפילו די אומות וועלן צווינגען די יודען צי נעמען א מלוכה. (אזוי ווי הימלער ימ"ש אין נאך געוויסע נאציס ימ"ש האבען געוואלט פין אנפאנג)

ב"ויואל משה", "מאמר שלש השבועות", סעיף כ' כתב שדין השבועות הוא ייהרג ואל יעבור ולומד זאת מדברי המהר"ל בעניין השבועות ב"נצח ישראל" פרק כ"ד. בדברי הרבי מסטמר יש חמש בעיות קשות:
א. איך אפשר ללמוד הלכה כזו קיצונית שצריך להיהרג ולא לעבור על השבועות כמו דין גילוי עריות, שפיכות דמים וע"ז מדברי דרוש ומחשבה?
ב. נוסח דברי המהר"ל שעליהם מסתמך הרבי מסטמר אינו כפי הנוסח של דברי המהר"ל המופיעים לפנינו. בנוסח דברי המהר"ל בנצח ישראל פרק כ"ד כתוב: "אף אם יהיו רוצים להמית אותם בעינוי קשה, לא יהיו יוצאים ולא יהיו משנים בזה, וכן הפירוש אצל כל אחד ואחד ויש להבין זה", וכוונתו שאף במקום שמענים והורגים אותנו (כמו שהיה בגלויות רבות), בכל זאת, כל אחד ואחד מישראל שלא ימרוד באומות כיוון שאחת השבועות היא שלא למרוד באומות (כלומר המהר"ל פונה גם לכל אחד ואחד מישראל ולא רק לכלל). בנוסח שהביא הרבי מסטמר כתוב "וכן פירוש כל שבועה ושבועה משבועות הללו" במקום הנוסח המופיע בספר "נצח ישראל, וע"פ זה פירש שהמהר"ל אומר שגם אם מענים אותם ורוצים להמיתם אם לא יצאו מגלותם, עליהם למות ולא לצאת. כאמור לעיל, פירוש זה לא מסתדר עם נוסח דברי המהר"ל שלפנינו ב"נצח ישראל". (המשפט שכותב הרבי מסטמר בדברי המהר"ל מופיע כך במהדורות הראשונות: במהדורה הראשונה בתש"ך בעמ' נ"ג-נ"ד ובמהדורה השנייה עם הוספות [ללא ציון שנה] בסעיף כ', עמ' ל"ח. במהדורה החמשית, אלול תשל"ח, סעיף כ' עמ' ל"ח ובמהדורה הששית, ירושלים תשל"ב באותו מקום, "תוקן" הנוסח ל: "וכן הפירוש אצל כל אחד ואחד משבועות הללו". גם זה אינו נוסח המהר"ל שאין בדבריו את המילים: "משבועות הללו", ועוד שיש כן בעיה דקדוקית רצינית [ראה להלן סעיף ה']. לכן לא ייתכן שזו כוונת המהר"ל, מה שהבין בדבריו הרבי מסטמר).
ג. מדברי המהר"ל בעניין כיצד להתייחס לשבועות, לא רק שאי אפשר להבין שדין השבועות ייהרג ואל ייעבור, אלא אף א"א להבין שיש בשבועות איסור הלכתי כלשהו, אלא המהר"ל אומר שהשבועות הן גזירות אלוקיות כדי לשמר את המצב הגלותי שהוא לא טבעי לעם ישראל ולמנוע מעם ישראל לחזור למקומו הטבעי בא"י, וא"א בשום אופן להבין מדברי המהר"ל שיש כאן איזה שהוא איסור הלכתי. גם ה"שם משמואל" למשל הבין שהמהר"ל מפרש את השבועות בדרך רעיונית-מחשבתית (דבריו מופיעים בשו"ת אבני נזר", סימן תנ"ד. אמנם הוא הבין שהמהר"ל מפרש כאביו, וזה לא מדויק לגמרי כיוון שאביו מפרש את השבועות לישראל שנאמרו לשרשם של נשמות ישראל למעלה, ואת השבועה לאומות כשבועה לשורש נפשותיהם למעלה, שרי האומות שלא יסיתום להשתעבד בישראל יותר מדי, והמהר"ל מפרש את השבועות כגזירות אלוקיות, אך בכל מקרה ברור לפי ה"שם משמואל", שא"א לפרש את דברי המהר"ל על השבועות כאיסור הלכתי, ובוודאי לא כדין ייהרג ואל יעבור).
ד. מה שאומר הרבי מסטמר זה עצמו עברה על השבועה שלא למרוד בגויים. אם המלכות מאיימת עליך שתרצח אותך אם לא תצא מארצם ואתה מסרב לצאת, אין לך מרידה גדולה מזו, כך שלומר שהשבועות הן ייהרג ואל יעבור זה עצמו עברה על השבועה שלא למרוד בגויים. וכן אם מכריחים את כלל היהודים בגלות מסוימת שיעלו כחומה (ביחד) לא"י או שימותו, אם מסרבים לעלות כדי לקיים את השבועה שלא יעלו כחומה (לפי שיטת סטמר שהשבועה שלא לעלות כחומה זה גם ברצון האומות ונראה בסעיף 5 שרבים מחכמי ישראל לא סוברים כך), אז מורדים במלכות וזו עברה על השבועה שלא למרוד באומות, ולא ייתכן שקיום שבועה אחת יגרום לעברה על שבועה אחרת. וכן לגבי השבועה שלא לדחוק את הקץ, כלומר, שלא להרבות בתחנונים יותר מדי, כפי שמפרש רש"י, אז אם הגויים אומרים לישראל שירבו בתחנונים או שימותו אז הם צריכים למות ולסרב להרבות בתחנונים בגלל השבועה?! ולגרסה ברש"י "שלא ירחקו את הקץ בעוונם", כלומר שהעוונות יגרמו שהקץ יבוא מאוחר יותר, מה שייך כלל השבועה לדורו של שמד? וכן לגבי השבועה שלא יגלו מסטורין שלהם לגויים, אם הגויים אומרים להם או שתגלו או שתמותו, צריכים למות כדי לא לגלות מסטורין שלהם לגויים, בגלל השבועה?!
ה. בעיה לשונית: מדברי המהר"ל "וכן הפירוש אצל כל אחד ואחד", א"א להבין שהכוונה לשבועות כיוון שאז היה צריך להיות "וכן הפירוש אצל כל אחת ואחת", אלא כאמור לעיל הכוונה לכל אחד ואחד מישראל (ראה ב').
לכן, מכל זה ברור שלא ייתכן שהשבועות הן בדין ייהרג ואל יעבור לפי איזו דעה שהיא של חכמי ישראל עד הרבי מסטמר, גם לפי הסוברים שהן הלכה, ובוודאי שלא ייתכן שהמהר"ל סובר כך, שהשבועות הן לדעתו בכלל גזרות אלוקיות ולא הלכה. לכן דעה זו של הרבי מסטמר לא יכולה להיות יותר מדעת יחיד.

chusid

איך האב געלערנט אביסל ויואל משה (איך בין מיך מודה אז נישט בעיון), אויבן אויף בויט די רבי אויף די איסור פין יהרג ואל יעבור - הגם בשעתן גיין אין כנסת איז דער חרדי נישט כופר אין גארנישט, מכח א הוכחה אז עבודה זרה בכפיה איז ביהרג ואל יעבור הגם מעשה בכפיה איז נישט נחשב באמת אלץ דו האסט עס געטוען, ממילא זעט מען אז דעמאנסטרירן א מעשה כפירה הגם ס'איז נישט איז ביהרג ואל יעבר, האב איך גוט פארשטאנען? ווייל לכאורה איז דאס נישט קיין פארגלייך.

chusid

איך האב געלערנט אביסל ויואל משה (איך בין מיך מודה אז נישט בעיון), אויבן אויף בויט די רבי אויף די איסור פין יהרג ואל יעבור - הגם בשעתן גיין אין כנסת איז דער חרדי נישט כופר אין גארנישט, מכח א הוכחה אז עבודה זרה בכפיה איז ביהרג ואל יעבור הגם מעשה בכפיה איז נישט נחשב באמת אלץ דו האסט עס געטוען, ממילא זעט מען אז דעמאנסטרירן א מעשה כפירה הגם ס'איז נישט איז ביהרג ואל יעבר, האב איך גוט פארשטאנען? ווייל לכאורה איז דאס נישט קיין פארגלייך.

איש את רעהו

1
א יעדע חק ווערט מיט יעדענס צושטימונג, דאס מיינט אז די חסידישע און ליטווישע/ספרדישע מזרחי אלע זענען א חלק פון יעדע געזעץ

2
אריינגיין אין א בית מינים איז א איסור כמב' בש''ס ופוסקים

3
יעדער איז א שותף אינעם מלוכה וואס איז מורד בהקב''ה.

4
עס האלט אפ פון אויפטון מבחוץ, דורך דעם וואס גרויסע טיילען קערן זיך אן צום כנסת

5
דער שבועת אמונים צו זיין געטריי די מדינה און אירע געזעצן איז א הארבע איסור.
נאך עטליכע נקודות ווערט ארויסגעברענגט, איך שרייב נאר לפום ריהטא וואס איך זעה יעצט לפני.

אוהב דעת

און סאטמער לערנט מען אויס די קינדער (אויך די טאטעס) אז קיינער האט נאך קיינמאל נישט אפגעפרעגט אפי' א חלק פונם ויואל משה, ס'איז נעבעך דא הונדערטער אידען וואס גלייבן טאקע אזוי.

smartinof

און די הקדמה פון עלה נעלה, ברענגט א תשובה פון הרב הרציל הענקין, אייניקל פון הגאון ר' יוסף אליהו ז"ל, צו מען מעג באטיטלען סאמאר רב מיט אדמו"ר, זצ"ל וכדו', דארט ברעגט ער אויך א מעשה אז בשעת עס האבן זיך ארומגעשלאגן, סאטמר מיט הרב פיינשטין בנוגע די מחיצות, האט זיך רב קוק אנגערופן: הגם געווענליך דינגען מיר זיך, אבער מיט דעם האלט איך ווי אים, די מעשה שטימט מיר עפעס נישט, ערשטענס די יארן, און צווייטענס, און מיינע אויגן איז רב קוק געווען א דרגה העכער וואו אזאלכע זאכען זאלן אים באדערן

בראשית

אגען איך גיי נישט אריין און דעם נושא און אז איר האט א אינטערעסע אין אראפרייסן דעם איין רבי פון נ. י. איז כה לחי ניץ מיר נישט. און דו ווערטער פון טשעבינער דארף א מקור. אויפן בית ישראל זאגט מען אז ער האט נישט געלאזט ארויסקומען ווייל מיסודו האט ער געהאלטן דארף זיין אזא אזאך און אז נישט סטמר וואלט ער עס געדארפט זיין.

בספר זרע שמשון: כתוב במגילת אסתר ביום אשר שברו אויבי היהודים לשלוט בהם ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם, הוצרך לומר ונהפוך הוא אשר ישלטו משום דאל"ה לא היה להם לישראל לשלוח יד באומות העולם אבל עתה שהאומות בקשו להרגם לכן הותר אף לישראל דאמרינן בפי"ג דכתובות ג' שבועות הללו למה א' שהשביע הקב"ה את ישראל שלא ימרדו באו"ה וא' שהשביע את אומות העולם שלא ישתעבדו בישראל יותר מדאי, ואיתא בש"ע יו"ד סימן רנ"ו סעיף ו' שנים שנשבעו לעשות דבר א' ועבר א' מהם על השבועה השני פטור ואין צריך התרה, לפיכך איש ואשה וכו' ואף כאן מקרי שישראל והאומות נשבעו זה לזה והשתא שעברו האומות על שבועתם ובקשו להשמיד את ישראל שאין לך שעבוד יותר מדאי גדול מזה, גם הב' פטור ואין צריך התרה כלומר שישראל מותרים להרגם ואינם בכלל השבועה שלא ימרדו באומות העולם. עכ"ל.

ישראל קאפקע

האט דען סאטמארער רב געהאלטן אז אידן מעגן נישט קעמפן קעגן די נאציס (1940-1945) מכוח התגרות באומות?

פרייוויליג

איינער ווייסט אויב הרה"ק מסטאמאר האט געזען דעם שטיקל, אויב יא וואס ענטפערט ער אויף דעם:

בספר זרע שמשון: כתוב במגילת אסתר ביום אשר שברו אויבי היהודים לשלוט בהם ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם, הוצרך לומר ונהפוך הוא אשר ישלטו משום דאל"ה לא היה להם לישראל לשלוח יד באומות העולם אבל עתה שהאומות בקשו להרגם לכן הותר אף לישראל דאמרינן בפי"ג דכתובות ג' שבועות הללו למה א' שהשביע הקב"ה את ישראל שלא ימרדו באו"ה וא' שהשביע את אומות העולם שלא ישתעבדו בישראל יותר מדאי, ואיתא בש"ע יו"ד סימן רנ"ו סעיף ו' שנים שנשבעו לעשות דבר א' ועבר א' מהם על השבועה השני פטור ואין צריך התרה, לפיכך איש ואשה וכו' ואף כאן מקרי שישראל והאומות נשבעו זה לזה והשתא שעברו האומות על שבועתם ובקשו להשמיד את ישראל שאין לך שעבוד יותר מדאי גדול מזה, גם הב' פטור ואין צריך התרה כלומר שישראל מותרים להרגם ואינם בכלל השבועה שלא ימרדו באומות העולם. עכ"ל.

איך האב געזען דעם שטיקל, און איינער א בהמה, האט אריינגעלייגט א הערה וועגן די שיטה פון סאטמאר רב אינעם ספר. א חוצפה נוראה!!! איך הער אז מען האט שוין איבערגעדריקט דעם ספר, און ארויסגענומען די שטיקל, גענוי וואס די צענזור פלעגט טאן.

berlbalaguleh

נאר הרב סענדער דער דייטש זכותו יגון עלינו