Re: ספרים היפך שיטת ויואל משה
המהרי"ל דיסקין ויישוב פתח תקוה.
והנה מנוסח בתעודה של הרבנים שקנו את שטח המושבה פתח תקווה, בראשות המהרי"ל דיסקין, רואים שראו בזה ממש מצוות עשה מדברי סופרים של "שדות בכסף יקנו: וכך נכתב בה: ״לשם יחוד קוב״ה ושכינתי׳ הנני נותן כסף השדה שזכיתי לקנות חלק באדמת הקדש לקיים דברי אלקים חיים ע״י נביאו (ירמיהו) כמ׳׳ש שדות בכסף יקנו, וכדברי חז״ל כי מצוה גדולה וזכות נעלה מאד להפקיע קרקע בא׳׳י מיד נכרים, כן יזכני ה׳ מעוז צורי וישועתי לעבדה ולשמרה ולקיים מצות התלויות בארץ הק׳ כמצוה עלינו בתורת ה׳. ויהי נועם ה׳ אלקינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו״ ובו׳.
תלמידי ונאמני מהרי"ל דיסקין חיברו חוברת "הברית והזכרון" לחברת "אגודת מיסדי הישוב" פתח תקוה, וכל מעשיהם ומכתביהם מטעם החברה - היו על דעתו של מהרי"ל דיסקין זיע"א, וכמו שכתבו ב"כתב ההתקשרות": "והקושאן של מקום הישוב יכתב על שם אדמו"ר הגאון אב"ד דבריסק [מהרי"ל דיסקין] נ"י, וכל התנהגות של החברה יהיה רק ע"פ פקודתו בכל דבר, וכל התקנות המוסכמים ממנו, מכבר קבלנו עלינו לשמור ולעשות מבלי לנטות ימין ושמאל... סוכן החברה יהיה אדמו"ר הגאון אבדק"ק בריסק שליט"א, וה' יהיה בעזרנו לבנות הנהרסות ולנטוע הנשמות, ותחזינה עינינו בשוב ה' שכינתו לציון במהרה בימינו אמן".
דבר ראשון יש לציין, שלאורך כל הספר הם מעטרים את מאמריהם ומכתביהם על פעולת ישוב הארץ בימינו - לא רק בפסוקים של מצות ישיבת הארץ גרידא, אלא בפסוקים ולשונות שמדברים על גאולת קיבוץ גלויות.
וכבר בשער הספר כתוב:
"וְשַׁבְתִּי אֶת שְׁבוּת עַמִּי יִשְׂרָאֵל וּבָנוּ עָרִים נְשַׁמּוֹת וְיָשָׁבוּ וְנָטְעוּ כְרָמִים וְשָׁתוּ אֶת יֵינָם וְעָשׂוּ גַנּוֹת וְאָכְלוּ אֶת פְּרִיהֶם: וּנְטַעְתִּים עַל אַדְמָתָם וְלֹא יִנָּתְשׁוּ עוֹד מֵעַל אַדְמָתָם אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם אָמַר ה' אֱ-לֹהֶיךָ" (עמוס ט' - ד טו).
אח"כ בדף השני של הספר הם כותבים: "כי עבדים אנחנו ובעבודתינו לא עזבנו אלוקינו ויט עלינו חסד לפני מלכי פרס לתת לנו מחיה, לרומם את בית אלוקינו ולהעמיד חרבותיו ולתת לנו גדר ביהודה וירושלים. (עזרא ט, ט). היינו שרואים מצב עם ישראל כמו בזמן כורש שנתן רשותו לעלות לארץ ישראל ולבנות חרבות יהודה ירושלים.
אח"כ בהקדמת הספר.
"שׁוּבִי בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל שֻׁבִי אֶל עָרַיִךְ אֵלֶּה" (ירמיה ל"א).
לקול שועת אחינו בארצות פזוריהם, העולה עד לב השמים, כי הקיפום חבלי יולדה צרה כמבכירה.. לעומתם יענה הד הרים קול גדול ונורא, קול שדי חוצב להבות, קול מבין הררי קודש "שׁוּבִי בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל שֻׁבִי אֶל עָרַיִךְ אֵלֶּה".
עד מתי תחבקו חיק נכריה? ארצכם החמודה מִדְבָּר, עריכם הקדושות שממה, ואין איש שם על לב, ואין מכם חולה על זה? כל מאויכם לבלות בטוב ימיכם, לצבור הון, לאסוף עושר, לבנות היכלי עונג, ולהרים קרן המסחור בארצות אחרות,.. עד אנה תצפו צפית הבל כי זאת המרגעה וזאת המנוחה, ותאמרו כי שלום שלום ואין שלום, כי אחת דיבר אלקים בקדשו "ובגויים ההם לא תרגיע ולא תמצא מנוח", רק זאת המרגעה וזאת לכם המנוחה - "שׁוּבִי בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל שֻׁבִי אֶל עָרַיִךְ אֵלֶּה".
ועתה שמעו אלינו אחים יקרים, שמעו אלינו וישמע אליכם אלקים, אנחנו בני החברה "אגודת מיסדי הישוב" בעיר הקדש ירושלים, בעזר ה' נחלץ חושים לעבור לפניכם לסול המסילה לפנות הדרך ולתור לכם מנוחה עד אשר נביאכם אל המקום הזה, רק הבה תנו ידיכם עמנו ונהי' לאגודה אחת, ובעזר ה' נעשה חיל... לתמוך ביד אלה החפצים להקריב נפשם ומאודם להוציא את המטרה הנשגבה הזאת לפעולה לכונן מושבות בארצנו הקדושה לבנות הנהרסות ולנטוע הנשמות.
על כן אחינו היקרים קומו והתעוררו ובואו לעזרת ה' בגבורים, ולא אותנו לבד אתם עוזרים, כי אם גם אותכם, בבואכם בברית עמנו להגדיל ולהאדיר את כח חברתינו - תשועה גדולה תצמח לכל ישראל, וגאולה תהי' לארץ".
כפי איך שאנו רואים, הם קוראים להפסיק להמשיך בידים את הקללה שנאמרה על זמן הגלות - "וּבַגּוֹיִם הָהֵם לֹא תַרְגִּיעַ וְלֹא יִהְיֶה מָנוֹחַ לְכַף רַגְלֶךָ " (דברים כח, סה), ובמקום זה לקיים את יעוד הגאולה שנאמר עוד לפני היציאה לגלות - "הַצִּיבִי לָךְ צִיֻּנִים שִׂמִי לָךְ תַּמְרוּרִים שִׁתִי לִבֵּךְ לַמְסִלָּה דֶּרֶךְ הָלָכְתְּ שׁוּבִי בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל שֻׁבִי אֶל עָרַיִךְ אֵלֶּה" (ירמיהו לא כ).
ופירש המצודת דוד: הציבי - אתה ישראל בעת תלכי בגולה הציבי לך ציונים על הדרך למען תכיר את הדרך לשוב דרך בה... שובי - ובדרך הזה תשובי בתולת ישראל, ר"ל החביבה עלי כבתולה על הנושאה".
-
אח"כ הם כותבים בהקדמה (עמוד כ):
"וְנָתַתִּי לָהּ אֶת כְּרָמֶיהָ מִשָּׁם וְאֶת עֵמֶק עָכוֹר לְפֶתַח תִּקְוָה וְעָנְתָה שָּׁמָּה כִּימֵי נְעוּרֶיהָ וּכְיוֹם עֲלֹתָהּ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" (הושע ב יז).
"גלוי וידוע לכל יושבי תבל, כי שינוי העתים וחילופי הזמנים היורדים משמים ארץ - לאט לאט, אף אם אמנם הם גדולים ונוראים, עד אשר אם נערוך ראשיתם מול תכליתם, הם רחוקים כרחוק מזרח ממערב, והדבר נהפך משורש, ממספד למחול, מאפילה לאור גדול, משעבוד לגאולה, בכל זאת יען לאט מהלכם ונאחזים ביתר ילדי הזמן, יתעלמו עקבי השנוים והחליפות המשתנים והמתחלפים מרגע לרגע... לא נרגיש בעצמינו איך מרגע לרגע אנחנו הולכים ומתקרבים אל מחוז חפצינו אל תכלית הטוב.
... כן אנחנו גם עתה בדורינו זה, אשר אנחנו יוצאים מן החושך ומתקרבים אל האור לאט לאט, אשר הולך ואור עד נכון היום, עד אשר תפיץ השמש קרני אורה על כל פני תבל ... עלינו המצוה והחובה להתעורר ולפתוח עינינו ולהביט על מעשי ה'... ואם אך נפתח עינינו לא נצטרך להביט למרחוק - כי אם עד חמש עשרה שנה, הנה גם אז הי' מצבינו נורא מאוד, כי ישבנו בביתינו באימה ופחד, ואם הלכנו בשוק הי' מגור מסביב, ומחוץ לעיר הי' אימת מות שוד ורצח, מדבר שממה שמה ושאיה, וכנטות צללי ערב סוגרו כל שערי העיר על מסגר, והנשאר בחוץ הי' מאכל למלתעות כפירים....
מה גדלה שמחתינו בראותינו את חברת מאה שערים בנויה לתלפיות, ומה תגלנה כליותינו על חברת משכנות ישראל המתנוססת בהדרה, האח! האח! בראיתינו חברות אבן ישראל, בית יעקב, נחלת שבעה, ויתר בנות ירושלם, סביבה משובצים בפאר עדים ומתנוצצים כספירים ביפעת זהרם, ובכולם מלאים בני ציון היקרים, שוכנים שמה שלוים ושקטים בטוחים ושאננים, ואין פרץ ואין יוצאת ואין צוחה ברחובותיהם.
וכאשר עמדנו וראינו אותם בפעם הראשון [=ובסקירה אחת אנו מסתכלים ג"כ על מה שהתפתח במשך השנים] - חרצנו משפטינו כי הדבר הזה מבשר לנו צבא רב [= שזה ימשיך ברציפות עד הגאולה השלימה], כי כאשר פתחה ירושלם עיר הקודש את חיקה והרחיבה מקום אוהלה להביא בניה אליה, כן גם תמהר ותחיש ארצינו הקדושה להביא גם בניה עליה ותחליץ להם משוד תנחומיה להשביעם ולענגם מטובה, ועוד נצא השדה ואנחנו נהי' הראשונים לסול המסילה לשאר עם ה' וישובו בנים לגבולם, ויחרדו ויאתיו בני ציון היקרים מארץ שבים, עד אשר יקבץ ה' עוד עליו לנקבציו... ופתאום יבא האדון אל היכלו אשר אתם מבקשים, ואלוה כל קדושים עמו".
מכאן הם מדמים שוב שיבת ציון השלישית כמו בזמן שיבת בבל:
"וזכרו נא רוב התלאות אשר עברו על ראשי אבותינו הקדושים בשובם מבבל וגם עתה עת לעשות לה', כי ארצינו לפנינו ארץ חמדה טובה ורחבה, אך לא בעצלתים ולא בשפלות ידים, רק בלב אמיץ וחזק בה' ובה' נעשה חיל והוא יבוס צרינו.
ודעו כי כל ישראל אחרינו, ועלינו יביטו לעשות כן ללכת בעקבותינו עד אשר יעיר ה' ממעון קדשו וישיב את כל שבות עמו וכימי צאתינו מארץ מצרים יראינו נפלאות, ויטעינו בגבולינו בני ישראל כחול הים יושבים על אדמתם תחת גפנם ותאנתם, מלכינו לפנינו וה' בראשינו ירושלם יבנה וההיכל יוסד, כהנים על עבודתם, ולויים על דוכנן רוח בני וישראל במעמדם על עבודתם ועל כולם ה' שפוכה.
כמו כן בספר התקנות באחד מהתקנות התפילה נכתב: לקבוע בכל יום אחר תפלת השחרית לאמר המזמור תהלים פרק ה': רצית ה' ארצך שבת שבות יעקב.
וכאן נביא עדותו של ר' זרח ברנט על גודל העניין של יישוב פתח תקווה על ידי המהרי"ל דיסקין:
אח"כ החלטנו להעביר את משפחותינו ליפו שאדמתנו קרובח אליה ביותר, בכדי שנוכל לשבות ביפו, ולהכשיר את האדמה להתישבותנו בששת ימי המעשה, אשתי ע'ה סרבה אז לנוע על חורבות שוממות, ולשבת במקום מדבר ציה, כאשר תארו לפניה את המקום. ובקשה מאתי שאעלה אל הרב הגאון ר' שמואל סלאנט ז"ל לשאל בעצתו. הר"ש סלנט נתן צדק מתחילה לדברי אשתי. ואמר לי שעפ"י הדין אין אני יכול לכוף את אשתי שתגלגל עמי בכל הנסיונות שאני אומר לעשות, ואם רצוני הוא דוקא בכך. היא יכולה לדרוש ממני עפ"י דין תורה גט פטורין. אני עניתי להרב בדברים האלה: אם הרב חושב את מעשי למעשי שטות של "יוצא מדעת", הרי אז לא יהיה גם גטי גט כשר עפ"י דין, אולם תקותי חזקה כי בזכות מצות ישוב ארץ ישראל אשר אנו הולכים לקים. יהפוך ה' את השממה לגן עדן. ואשתי לא תסבול שם. הרב ר' שמואל סלאנט התרגש מדברי, וצוה לרעיתי ללכת אחרי.
גם אחרי המאורע הזה לא נשתוינו לגמרי בדעותינו בענין ההתישבות בפתח תקוה. והדברים חגיעו לאזני חגאון מוהרי"ל דיסקין, וישלח לקרא אותנו אליו, הוא הכיר אותי מיום שפגשני בפריז לרגל מסחרי, ולכן השתדל להשלים בינינו, הוא הגיד אז בהתלחבות גדולח בפנינו, כי לו היה בכחו היה עוזב את מעמדו הרבני, ונוהר בשמחה אתנו יחדיו אל אדמתנו להתישב בה, לפלח ולשדד אדמתה, ויעודד אותי ואת רעיתי בדברים חמים ונמרצים ובתחנונים ממש שלא נפסיק חלילה מלגשם את הרעיון הנשגב, לישב את שממות ארץ חמדה, ובברכתו קרא בחתרגשות : עוד תזכו ותאכלו מטוב הארץ, עוד תסעו בכרכרות בחוצות ערי א"י, והייתם כגן רוה וגו, ובדבריו השלים בינינו.
המהרי"ל דיסקין ויחסו לתהליך הגאולה
"...וכאשר הייתי מרואי פניו של הציס"ע (מהרי"ל דיסקין).. למדתי מדבריו הק' כי ההתעוררות של אהבת הארץ הנעשה והנשמע במחנה העברים - ראיה גדולה שיתקיים הקיבוץ כשיטת הרמב"ן ז"ל ודעימיה, וכדפירש הרמב"ן ז"ל עוד אקבץ עליו לנקבציו" [כוונתו לפירוש רמב"ן (שיר השירים, ח, יג): שישנם שני "קיבוץ גלויות", וממילא קודם ה"קיבוץ גלויות" של עשרת השבטים – ע"י משיח בן דוד, יש עוד "קיבוץ גלויות" של שני השבטים קודם ביאת המשיח]
תלמידו של המהרי"ל רבי יהושע זאב זיסנווויץ בספרו ציר נאמן , מעיד שרבו היה מעורב בקניית קרקעות בארבל והסכים עימו שצריך לעסוק בזה כדי לקרב את קץ הגאולה.
ובעיתון הפלס תרס"ד, בהספד על ר' זאב וולף רקובער רב ומו"צ בשקלוב כותב תלמידו שרבו בתחילה לא התנגד לציונות ולא ראה בה "דחיקת הקץ" (עד שהסיתו כנגד הדת רח"ל) כי רבו המובהק "המהרי"ל" ביאר מאמר חז"ל לא זכו תהיה אתחתלתא דגאולה ברשיון הממשלות בדרך הטבע. יש לציין שזקנו ר' לייב חסיד - היה מתלמידי הגר"א שעלו כבר בראשית עליית תלמידי הגר"א.
רבי יוסף חיים זוננפלד
רבי יוסף חיים זוננפלד על אף מלחמתו הבלתי מתפשרת בציונים ובחילוניות, התבטא רבות על גודל מעלת יישוב הארץ וראה בזה "אתחתלתא דגאולה" ו"פקידה", ועודד את בניית הישובים החדשים. וכך אנו רואים שהגאון ר' יוסף חיים זוננפלד חתום על מכתב שנשלח לקרת "מסע המושבות בחשון תרע"ד, הפותח במילים: "שלומי אמוני ישראל וודאי צריכים לשמוח על החזון הנהדר שבו אנו רואים אתחלתא דגאולה".
במכתבו למחותנו הרב פישל זוסמן הוא כותב :
אומר אני, בודאי הגיעה השעה שיתעוררו בעלי היכולת ליתן לב להישוב בקודש, אם כי מאז לבם של ישראל עם הקודש הומה לחיבת הקודש, לא היה להם כי אם לתמוך באותם המעטים השרידים אשר נתנו לבם לעלות בקדש, אבל לשים לב להרבות הישוב בקדש, בזה כנראה לא התעוררו, וכבר דבר בקדשו הגאון הצדיק זצ"ל בהקדמת סידור היעב"ץ כראוי בענין הקדוש, והעיר אוזן ומוסר. ובכל זאת, הגם כי אגדו"י עשו למעשה בזה, והתעוררות גדולי וגאוני פולין עשה רושם גדול, והלא המה ג"כ עשו לאחר שנתנו לבם לעלות לאה"ק ע"י שלוחיהם ולהתבונן על הדבר, וכמו כן יעשו כל המתנדבים בעם בזה לבור מתוכם אנשי מדע היודעים פרק בדרך ארץ, ולהתבונן בענין הקדוש הזה ולאחר התיעצות אח"כ עם הגדולים אשר בארץ. והנראה שהחפץ הזה התעוררות עליון. השי"ת ברחמיו יחיש ישועה לעמו בבא ובהכא..."
"התיחסותי החיובית לשאלת התגשמות הישוב היהודי בארץ ישראל לא נשתנתה במאום. אני עומד על אותה השקפה כלפני שנתיים וכמאז ומעולם, והתמסרותי להרעיון הקדוש של ישוב ארצנו הקדושה הנובעת ממקור תורתנו הקדושה לא נחלשה ח"ו אצלי בכל שהוא. אנחנו החרדים לדבר ה' חובבים את הישוב ומוסרים את נפשנו עליו מאז ועד היום, אלא חפצים אנו שהישוב בארץ ישראל עכ"פ החרדי, יהיה אפשר לו להתפתח על יסוד החק הצודק הנותן חפש גמור לכל העדות והדתות למען יוכל לשמור את התורה והמצוה כרצונו וכשאיפתו".
"ביקשתי וציויתי להגיד להיהודים החרדים שכל מי שסיפק בידו לעלות לא"י ואינו עולה עתיד ליתן את הדין..." אני נלחם רק נגד הרוח האנטי דתית של ההתישבות החדשה... - יש אומרים, העירותי כאילו כדי לקנטרו, ודוקא בשם הרב, שיהודי דתי אסור לעלות לארץ ישראל.
הזדקף רבי חיים וקולו נעשה יותר צלול ותקיף, והכריז "חס וחלילה, דוקא היהודים הדתיים מחוייבים לעלות ולבנות את הארץ על טהרת הקודש, כי הארץ מחכה להם שיגאלוה משוממותה". ועל האחרים, המשיך רבי חיים, כתוב "ובא לציון גואל ולשבי פשע ביעקב" – מקודם תהיה הגאולה ואח"כ יחזרו החוטאים בתשובה, ואני מאמין שכל חלוץ המשתתף בבנין הארץ, תעמוד לו זכות ארץ ישראל שיחזור בתשובה, הלא גם אלה שעלו מבבל בימי עזרא ונחמיה לא היו צדיקים גמורים, כמסופר בספרי הקודש שחיללו את השבתות והמועדים, ובכל זאת נבנה בית המקדש על ידם וחזרו בתשובה..." .
ובגילוי דעת שפורסם ע"י הועד לכל מקהלות האשכנזים (העדה החרדית) נכתב :
"אנו חוזרים להצהיר בזה את אשר נתפרסם כבר ע"י מרן הגאב"ד שליט"א (הריה"ח זוננפלד), כי גם בדברים שבכתב שנמסרו ללורד נורטקלי, וגם בדברים שבע"פ לא היה ח"ו שום התנגדות לישוב ארץ ישראל ולא להצהרת בלפור. היהודים החרדים הם שיסדו את הישוב הקיים של ארץ ישראל, הם הם שמסרו את נפשם עליו, והם הם המוכנים למסור נפשם בעד עתידו וקיומו על יסודות בריאים ומוצקים, ועפ"י חוקי התוה"ק הכתובה והמסורה. ובטוחים אנו כי קהל החרדים בגולה אשר גם נפשם משתוקקת להתפתחות הישוב בארץ ישראל יצטרפו אתנו בעבודתנו הקדושה לטובת הישוב ולהחזקת תורתנו הקדושה.
ובמכתבו לר' זרח ברנט הוא כותב:
מה גדולה ונכבדה היא מצות ישוב ארץ ישראל עד שמסרו לנו חכמינו ז'"ל, שכל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו אלקה, וכל הדר בחו"ל דומה כמי שאין לו אלקה, שנאמר לתת לכם את ארץ כנען להיות לכם אלקים, ונקראת נחלת אלקים ביחוד, וכמה רבה היא זכותו של האי גברא יקירא הישיש הנכבד, עסקן במצוות, ורב פעלים, מוהר'ר זרח ברנט הי"ו, אשר הוסיף נדבכים על הישוב הקודם והנאדר בקודש בארץ ישראל, והרחיב את גבוליו, ומיום שאני מכירו אמת הבנין בידיו ועסק בישוב חרבות ארץ חמדה, והגדיל והפליא מעשיו בבנותו כמו רמים בתי תורה ותפלה להפריח את העם היושב על אדמת הקודש ברית תורה ומצוות, למען יזכה להתנחל ולהאחז בארץ כמאמה"כ ויתן להם ארצות גויים, וגו" בעבור ישמרו חוקיו וגו', ובכל עניניו ומשאלותיו הטובים אשר שאל ואשר עשה היה נועץ גם אתי וכתורה עשה, כי היא היתה לו לקו בכל עמלו, אשריו ואשרי כל מי שנתן ושיתן לו יד בכל פעולותיו הטובות, וביחוד גדולה זכות רעיתו המנוחה אשת חיל משכלת ביראת אלקים, אשר עודדתהו בנדיבות לבה, ותמכה בידיו לכל דבר מצוה. כל העובר על פרשת חייו וקורותיו, ראוי ללמוד ממעשיו הגדולים ולהחזיק במעוז התורה ובמצות הישוב ולא להתרפות במלאכת הקודש כמעשהו וכסבלנותו ואמיץ רוחו שהנם למופת, כי ארץ ישראל נקנית ביסורים וע"ז נאמר, חזק ונתחזק בעד עמנו ובעד ערי אלקינו, חזק ואמץ כי אתה תנחיל וכו' וכו', וחובה רבה לחזק ולהחזיק את מפעלו החשוב והגדול הוא ישיבת אור זורח אשר בה ועל ידה יצהל קול התורה בשער הארץ הקדושה, למען תתגבר השפעת התורה ולומדיה במרכז הישוב הזה, ותמלא דעת ה', והיה מעשהו הגדול שלם ומושלם - בכל האופנים, והנני מצטרף בזה לעודד ולחזק את ידי העמלים בהרבצת התורה והחזקת הישיבה לקרוא לעזרת הנדיבים בעם לרוממה לתמכה ולסעדה. ובעה"ח לכבודה של ארץ הקודש ואוהביה ותומכיה. המחכה לישועה קרובה. הק' יוסף חיים זאננענפעלד.
בעת בניית שכונת שערי חסד ממובא שר' יוסף חיים זוננפלד מלמל כל הזמן בהתרגשות הפסוק בונה ירושלין ה' נדחי ישראל יכנס
וכך מסכם הרב י.מ טיקוצינקי בספרו ספר ארץ ישראל
ובכמה מסירות נפש הקימו שבעה בני ישיבה את שכונת נחלת שבעה במערבה של ירושלים, במקום חייתו טרף ושודדים שורצים, ואחרים - הקמת שכונת מאה שערים בצפון ושכונת בית יעקב ומשכנות ואבן ישראל במערב, ואחריהן העוז והגבורה להקמת המושבה הראשונה, פתח תקוה, במדבר ציה ושממה, שם שרצו חייתו טרף וליסטים לרוב. ובכל הארץ לא היה שום כביש, כי אם גיאיות ועמקים מלאים סלעים וצוקים, והמתיישבים סבלו מחוסר מים ומחוסר דלק למאור. וכל כולם מרדיפות והתנפלויות מאדוני הארץ, ועם כל זה היו שמחים בחלקם שזכו לישב וליישב את הארץ, אשר גם היא, הארץ, שמרה אמונים לבני ישראל, ובכל הזמן הארוך שישבו בתוכה עמים אחרים לא הסירה הארץ את בגדי אלמנותה והייתה עטופה בשיממון.
Re: ספרים היפך שיטת ויואל משה
מילך טראק #
איך פאנג אהן מיט איין קשיא, אויב איז שלש שבועות א הלכה פארוואס ווערט עס נישט געברענגט אין שלחן ערוך??
כיהודה ועוד לקרא וויל איך מוסיף זיין אז צו פארשטייען עכט גוט די ויואל משה די שיטה הקדושה מיט א קלארקייט דארף מען פראבירן צו באקומען קורצע ענטפערס צו 6 פשוטע פראגעס.
האט שוין איינער געטראפן א בקי אין ויואל משה וואס קען ענטפערן די פראגעס אן צוצייכענען אז דער רבי רעדט שוין דערפון אין סימן דארט און דארט? דהיינו א איד וואס ווייסט די פשוט'ע ענטפער מיט פשוטע לאגיש אן ווארפן מראה מקומות וואס ער אליין פארשטייט נישט?
א. איז די דריי שבועות אן הלכה? אויב יא פארוואס שטייט די ג' שבועות אינמיטן אן אגדתא גמרא?
ב. פארוואס ברענגן די ראשונים נישט אראפ די ג' שבועות אלץ אן הלכה?
ג. אויב איז די ג' שבועות איינע פון די וויכטיגסטע הלכות פארן זמן הגלות פארוואס שטייט עס נישט אין שולחן ערוך?
ד. ווען איז פארגעקומען די שבועה צערעמאניע? ד.ה. ווען איז כלל ישראל דערמיט באשוואוירן געווארן?
ה. ווען די חשמונאים האבן מורד געווען אין די יוונים האבן זיי עובר געווען אויף די ג"ש? ווען בר כוכבא מיט אלע חכמים פון יענעם דור האבן מורד געווען אין די רומיים האבן זיי עובר געווען אויף די ג' שבועות? (לשון הרמב"ם: ודימה הוא וכל חכמי דורו שהוא המלך המשיח)
ו. אויב ווילן אסאך יודן ארויפגיין קיין ארץ ישראל מיט איין מענטש ווייניגער פון עליה בחומה כדי נישט עובר צו זיין די שבועה, ביי וויפיל מענטשען פונקטליך הייסט יא עליה בחומה (כדי מען זאל קענען גיין איינס ווייניגער)?
