עובדיהבאמת האט דער רמב"ם אויך געהאלטען אז בריאת יש מאין איז פון די עקרי הדת, ווי מ'זעהט אז ער רעכענט עס אפ' פון די יג' עיקרים, און פון די חמשה הנקראים מינים, נאכדעם וואס ס'איז נישט דא קיין הכרח משנה צו זיין פון די פשטות הפסוקים. די זעלבע שרייבט ער בנוגע תחיית המתים, אז מוואלט ווען געקענט מפרש זיין די פסוקים דלא כפשוטן, נאר ס'פעהלט נישט אויס, און דאך רעכענט ער עס למעשה פון די יג' עיקרים.
דער עיקרים שרייבט (מאמר א פי״ב):
אבל האמנת החדוש יש מאין, אף על פי שהיא אמונה צריך כל בעל תורה להאמינה, כמו שצריך להאמין כי משה בקע צור ויזובו מים והגיז את השלו והוריד את המן, מכל מקום איננו עקר מעקרי התורה האלקית. ולזה לא מנאו הרמב"ם ז"ל עם עקרי התורה, ואף על פי שכתב בספר המדע פרק ג' מהלכות תשובה כי חמשה הם הנקראים מינים, ואחד מהן האומר שאינו לבדו ראשון וצור לכל, והוא מבואר כי האומר שיש חומר ראשון קדום הנה הוא כאומר שאינו לבדו ראשון, כי החומר הראשון הוא ראשון כמוהו לפי דבריו, ועם כל זה שקרא מין מי שלא יאמין החדוש יש מאין, לא מנאו בעקרים, לפי שאיננו עקר שלא תצוייר תורה אלקית זולתו.
אין אנהויב פרק חלק אין פי׳ המשניות ביים פערטן יסוד שרייבט דער רמב״ם וז״ל, והוא שנאמין כי זה האחד האמור הוא קדמון בהחלט וכל נמצא זולתו בלתי קדמון בערכו אליו עכ״ל. אפשר קען מען אריינלערנען אז די ״בערכו אליו״ איז נישט שולל בריאת יש מיש מחומר קדמון. דאס איז ענליך צו וואס דער רלב״ג אין מלחמות ה׳, וואס האט טאקע אנגענומען אזוי, זאגט (מאמר ו ח״א פי״ח):
(ועיין כאן.)ואולם הספק השלישי [שכבר יחשב שאם היה בכאן דבר קדמון זולתי השם יתברך שיהיה אלוק כמהו] הוא חלוש מאד וזה שלא יחויב, כשהונח זה הגשם קדמון, שיהיה במדרגת השם יתברך עד שיהיה אלוק כמוהו, וזה שאין האלקות לשם יתברך מצד הייתו קדמון ושאר הדברים אינם כן, כי אם היה אפשר שיהיו כל הדברים קודמים, היה גם כן השם יתברך הוא האלוק מצד הנהגתו שאר הדברים ונותנו להם הנמוס והסדר אשר ימצא להם. ובכלל הנה השם יתברך הוא האלוק מצד עוצם מדרגתו שיושפע ממנה מפני עוצם חכמתו ויכלהו מה שימצא מטוב הסדר והיושר בנמצאות. ואולם הגשם הקדמון אין בו דבר מזה, אבל הוא בתכלית מההעדר ומהטוב בעצמותו, וכבר ימצא שכל מה שקנה יותר מהטוב הוא יותר נכבד, ולזה היה האדם יותר נכבד מהבעל חיים והבעל חיים יותר נכבד מהצמח. ובהיות הענין כן, והיא מבואר כי זה הגשם הוא בתכלית מן החסרון, ואולם השם יתברך הוא בתכלית מן השלמות, הנה אם כן הוא מבואר שאין לזה הגשם השתתפות באלקות כלל, כי הוא יותר רחוק מכל דבר מהשלמות. ובכאן הותר זה הספק ההלציי. והנה הטוב קנו הנמצאות מהשם יתברך, והרע קנו מפני ההתחלה הזאת החמרית מצר חחסרון אשר לה בעצמותה בטבע, וזה מבואר ממה שקדם, ולזת הסכימו רבותינו זכרונם לברכה שהתחלת טוב הוא זולת התחלת הרע, אמרו אין דבר רע יורד מלמעלה, ומה שזה דרכו לא יתכן שיתואר באלקות בשום פנים, וזה מבואר מאד, עד שהאריכות בביאורו מותר.