איך הייב אָן און שרייב בפירוש:
מי אני
לגבי דין פרוץ בעריות בנוגע יחוד.
לגבי פסול לעדות פסק'נט דער רמ"א בחו"מ סימן לד סעיף כה:
וכן אין נפסל על קול וחשד בעלמא כגון מי שחשוד על עריות שרגיל עם עריות ומתייחד עמהם וקול יוצא עליו כשר לכל עדות חוץ מלעדות אשה
וכתב שם הסמ"ע בס"ק סא דהוא אפילו בקלא דלא פסיק ע"ש. און אנדערע ווערטער, אפילו לפסול לעדות אשה פעהלט לכאורה אויס דוקא "
שרגיל עם עריות ומתייחד עמהם"
ממש, און אפילו דאן (בקול יוצא עליו על זה דלא פסיק) איז ער נאך אלס כשר לכל שאר עדות. (איך גלייב אז דאס האט
@נפה געמיינט מיט'ן רופן
די גליון דא "עם הארצות" - לגבי זייער "סעיף" א. און דאס וואס זיי נוצן גאנצעטע "לומדות'ן" אים צו פסל'ען לעדות, דערמאנט פון די מימרא פון הרב יצחק לעבאוויטש שליט"א, צוגעברענגט אין וועקער 8: "איינער וואס מ'דארף מאכן א פלפול פארוואס ער איז אַן אפיקורוס, איז קיין אפיקורוס נישט.") ועיין לעיל שם בסעיף ב דמה שנקרא ״רשע״ שפסול לעדות הוא רק בעבר עבירה שחייבים עליו מלקות ע״ש.
ועיין ברמ"א ביו"ד סימן קיט סעיף ב לגבי החשוד לאכול דברים האסורים, "עובר עבירה לתיאבון לא מקרי חשוד", וע"ש בטו"ז ס"ק ד ובש"ך ס"ק ו (ועיין בחו״מ סימן לד סעיף ב דרק בעבירה שחייבים עליו מלקות פסול אפילו אם עבר רק לתיאבון). ועיין להלן שם ברמ"א סעיף ז, "מי שהוא חשוד בדבר דלא משמע לאינשי שהוא עבירה לא מקרי חשוד (רשב"א סימן ס"ד) מיהו לאותו דבר אינו נאמן", וע"ש בטו"ז ס"ק ט ובש"ך ס"ק יט.