ל"ג בעומר, וואס איז דאס?

ושם בדף נ"ט וכן בדף ק"ב ע"א איתא שבשבת ויו"ט ור"ח אומרים בקדושה כתר יתנו לך עי"ש, וזה כמנהג ספרד המובא באבודרהם, דברע"ג איתא כתר בכל יום, וברמב"ם איתא נקדישך ונעריצך בכל יום, וברוקח ובאו"ז איתא נקדש בכל יום ונעריצך ונקדישך במוסף, וא"כ חזינן שהמחבר היה בספרד בתקופה שבה נהגו לחלק בין שחרית למוסף וכנ"ל.

ובתיקון כ"ד דף ס"ט ע"א גבי קידוש איתא וצריך למימר סברי מרנן ואינון הוו אמרי לחיי עי"ש, והנה ענין זה נזכר בספר המנהיג ובארח"ח בשם מנהג ספרד עי"ש, וכן נמצא בסדור רש"י בשם ר' יוסף הגדול [טוב עלם] עמ' 211 אלא שלא נזכר שם שעונים לחיי או לחיים עי"ש, והברכ"י באו"ח סי' קע"ה הביא שמפורש במדרש תנחומא פרשת פקודי שאומר סברי מרנן ועונים לחיים עי"ש, אולם עי' במבוא לתנחומא של בובר פרק ג' שהנדפס בפרשת פקודי הוא העתקה מאוחרת ואינו מעיקר המדרש עיי"ש, ובאמת שאף אחד מהראשונים לא ציין למדרש זה כראיה למנהג הנ"ל, וא"כ גם מזה מוכח שהמחבר הנ"ל היה בספרד ודרש את המנהג הנהוג בימיו לפי הסוד.

ובתיקון ס"ט ק' ע"ב גבי ר' [אלעזר בן] פדת בתענית כ"ה שדנו בו הרמ"ק ומהרח"ו הנ"ל, הנה יש בזה ראיה ברורה וחותכת שלא כדבריהם מנוסח דברי התיקונים דאיתא שם שאמר לו הקב"ה בעית דאחריב לעלמא והדר אבריה ואפשר 'דנפלת' בשעתא דמזוני עי"ש, והנה נוסח זה כצורתו ממש איתא בכת"י מינכן בדק"ס שם, וכ"ה גירסת חכמי ספרד ומהם ר' עזריאל מגירונא בפירושי האגדות, וכן ספר מאירת עינים, ר' בחיי והאברבנאל בפרשת ואתחנן עי"ש, אולם אין נוסח זה בגרסאות קדמוניות יותר, כי באוה"ג שבת עמ' 160 איתא 'דמתרמית', ובר"ח בתענית איתא 'דמתילדת', ובכתה"י ועוד ראשונים שהביא הדק"ס איתא 'דמברית' עי"ש, וא"כ חזינן שמחבר התיקונים היה לפניו הנוסח הכתוב של חלק מהראשונים הנ"ל.

ושם בדף ק"ג ע"א "לעולם יראה אדם עצמו כאלו כל העולם תלוי עליו", זוהי גירסת הרי"ף במסכת ר"ה פרק א' בגמ' בקידושין מ' ע"ב והעתיקוהו המאורות והרא"ש בר"ה, וכן שה"ל, ריא"ז, ר' בחיי ועוד, אולם לפנינו בקידושין מ' ע"ב ליתא למשפט זה עי"ש, וכן ליתא בתוספתא סוף קידושין ובקה"ר פ"י, וכן ליתא בכללי המצוות לר"י גיקטיליא ערך 'אחת' ובמנורת המאור אבוהב נר ג' כלל י' חלק א' פר' ב' עי"ש, וא"כ גם כאן העתיק לפי הגירסא שהיתה לפניו בזמן הראשונים.

ושם בדף ק"ט ע"ב תלת מצות בפסח וכו', זוהי מחלוקת גדולה בגאונים ובראשונים כנודע האם מביאים ב' מצות או ג' מצות, ובדברי חז"ל ובגמ' אין הכרע לזה, ומחבר התיקונים נהג כדעה שמביאים ג' מצות וכתב ע"ז טעם בסוד.

ושם בדף קי"ט ע"א זמרא בביתא חרבא 'בביתא', כ"ה בכמה כת"י בסוטה מ"ח ע"א – עי' בדק"ס השלם שם, אולם לפנינו חרבא 'בסיפא', וכ"ה ברוב הראשונים ומהם מאורות, רא"ה ונימוק"י בברכות פרק ה', מאירי בסוטה, ארח"ח סוף דיני ת"ב ועוד, וא"כ גם כאן חזינן שהיה לפניו גירסת כמה כת"י וכתב על פיהם ואין זה דברי תנא או אמורא.

ובתיקון ע' דף ק"כ ע"ב אל מסתתר מעיני כל חי, לקוח משיר ר' יהודה הלוי – עי' בדיואן ברלין תר"צ עמ' 147.

ושם בדף קכ"ז ע"א ואחרנין דאתקריאו גאונים באורייתא עי"ש, ולא נמצא תואר זה בחז"ל לידועי ותופסי התורה עד תקופת הגאונים, הרי שחי המחבר לאחר תקופת הגאונים ודרש את שמם [ועי' בפירוש בניהו לבעל הבא"ח שם, ולפי מה שכתבנו אין בדבריו יישוב, ודוק].

..

ובתיקוני זוהר חדש מצאנו גם ביטויים מחודשים;
בדף קי"ח ע"ב ואיהי משמעתא, שיטה, תיותא וכו' הצרכה וכו', וזהו מדברי ר"ש הנגיד במבוא התלמוד וכמו שכתבנו לעיל.
ובדף קכ"א ע"ב חמור נושא ספרים, ביטוי זה מקורו בספר בן משלי לר"ש אבן גבירול, וכ"ה בחובות הלבבות, והמאירי בחה"ת כתב כן בשם חכמי המוסר, ומבואר כנ"ל שמחבר זה היה לאחר תקופה זו וידע מביטוי זה.

שם ובגין דלא בקיאין אלין דדרא בתראה שוין תרי זוגין דתפלין מספיקא דלא ידעין ברזא דא, והארכנו בזה לעיל עיי"ש.

בדף קכ"ב ע"א ובגיניהו איתמר וכמה פנים לפנים הנראים וכו', זהו מדברי ר' יהודה הלוי בסדר קדושה שאנו אומרים בחזרת הש"ץ ביוה"כ עי"ש [ועי' בפירוש אהלי יעקב למחזור, ולפי הנ"ל אין דבריו נכונים, ולא ידע מכל המקומות הנ"ל שמורים על איחור התיקונים].

ובדף קכ"ה ע"ב אלין תרין גלגלין אקרון מסורת זעירא ומסורת רברבא עי"ש, הרי שמאוחר לבעלי המסורה שהיו לפני כ1100 שנה.

וכן הביטוי עלת העלות נמצא גם בתקוני זהר חדש, והמעיין יראה עוד דברים מעין אלו שמוכיחים על איחור החיבור.

וכן ברע"מ מצאנו כן:

א. הנה הביטוי 'כוכבי לכת' שהזכרנו לעיל מופיע גם ברע"מ כמה פעמים ומהם בפרשת פנחס דף רנ"א ע"א ורנ"ו ע"א עי"ש, ובפרשת עקב דף עד"ר ע"א עיי"ש.

ב. וכן הביטוי 'בעין השכל' מופיע פעמים מספר ברע"מ ומהם בפרשת משפטים קט"ז ובפרשת בהר דף ק"ט ובפרשת פינחס דף רל"א ובפרשת כי תצא דף ר"פ עיי"ש, והוא ביטוי מחודש מזמן הראשונים בספרד [ומקורו מהפילוסופים], ולא נמצא בחז"ל ביטוי זה.

ג. ובפרשת בא דף מ"ב לעולם יראה אדם עצמו כאלו כל העולם כולו תלוי בו, הארכנו בזה לעיל.

ובפרשת תרומה דף קנ"ח ע"ב חציה תחת המפה לאפיקומן וכו' – זהו מדברי התוס' ומנהג צרפת, ולא היה בזמן חז"ל והגאונים והרמב"ם.
ובפרשת צו דף כ"ז ע"א וכל תיקו דאיסורא לחומרא עי"ש, מכללי הגאונים והראשונים בתלמוד.
ועוד שם הביטוי 'דוק ותשכח', ביטוי מחודש מזמן הראשונים.
ועוד שם בדף כ"ט ע"א 'נפש השכלית', המופיע בחובות הלבבות ועוד.
ובפרשת קדושים דף פ"ב ע"ב דאית אדון עליהם מחשיך מאוריהם, והוא מדברי ר"ש אבן גבירול בכתר מלכות שלו ליום הכפורים וכמו שכבר עמד בפירוש אהלי יעקב למחזור יוה"כ בתחלת כתר מלכות זה עי"ש.
ובפרשת אמור דף פ"ט ע"א לאדלקא להון [לנרות המקדש] בכל יומא תרין זמנין וכו', וזה עפ"י דברי הרמב"ם פ"ג מתמידין הי"ב כנודע.
ובפרשת פינחס דף רכ"ח ע"ב שיעור אורך הציצית י"ב אצבעאן בגודל וכו' עי"ש, וכדעת חלק מהראשונים, ודעת הגאונים והרמב"ם ועוד אינה כן.
ובפרשת פינחס דף רמ"ו ע"א ויאת מרבנן דאמרי דאחרונים משום מלח סדומית שלא תסמא את העינים אפ"ה אפקין לו מחובה וסתרין מילין אלין דאמרי עלייהו חובה ולאו אורח ארעא לסתרא גאונים מלין וכו' עי"ש, וכונתו לדעת התוס' שבזמנינו אין נוהג מים אחרונים דאין מצוי מלח סדומית בינינו, ועי' באור יקר כרך ט"ז עמ' ס"ה שכתב שהוא הגהה מבחוץ, ולשיטתו אזיל וכנ"ל.
ובדף רמ"ז ע"ב איתא בתפלת מוסף כתר יתנו לך עי"ש, וכבר כתבנו בזה לעיל.
ושם בדף רנ"ד ע"א 'כלות' מלא באוריתא עי"ש, ובחז"ל במדרשים מבואר שכלת חסר ולכן דורשים לשון כלה, ובעלי המסורה נחלקו בזה ובספרי הראשונים כתבו שהוא מלא – עי' במנחת שי שם, וא"כ מבואר שאין מחבר הרע"מ מבעלי המשנה והתלמוד אלא מזמן הראשונים.
ושם ג"כ איתא לשם 'שמחת תורה', וכבר כתבנו למעלה בענין זה.

והרבה מצאנו ברע"מ שנמשך בסדר מנין המצוות כסדר הרמב"ם בסה"מ ולא ניתן לתרץ שהוא לפי סדר הכתוב וכדומה, אלא צריך לומר שראה את דברי הרמב"ם ומנה כמותו, ולא שייך בזה רוה"ק וכדומה;
הנה בפרשת וארא דף כ"ה ע"א פקודא דא קדמאה דכל פקודין למנדע ליה לקב"ה בכללא דאית שליטא עלאה דאיהו רבון עלמא וברא עלמין כלהו שמיא וארעא וכל חיליהון וכו' עי"ש, וזה כדעת הרמב"ם שמנה במצוה א' לידע שיש שם מצוי וכו', ודעת הגאונים שלפניו שלא מונים זה במנין המצוות כמו שהאריכו הרמב"ן והרשב"ץ בזוהר הרקיע.
ובפרשת בא דף מ' ע"ב פיקודא דא לבער חמץ וכו', פיקודא בתר דא לספר בשבחא דיציאת מצרים וכו', פיקודא בתר דא לאכול מצה וכו', זהו כסדר הרמב"ם בסה"מ עשין קנו, קנז, קנח עי"ש.
ובפרשת משפטים דף קי"ח לדון בנזקי שור בור אש אדם ואבתרייהו ד' שומרים וכו' עי"ש, עפ"י סה"מ לרמב"ם עשה רל"ו והלאה עי"ש.
ובפרשת כי תשא דף קפ"ז ע"ב פקודא ליתן מחצית השקל וכו', פיקודא בתר דא לקדש את החדש וכו' עי"ש, וזה כסדר הרמב"ם במשנה תורה.
ובפרשת צו דף כ"ז ע"א פקודא לעשות העולה כמשפטה וכו', פקודא בתר דא לעשות החטאת כמשפטה וכו', כסדר הרמב"ם בסה"מ עשה ס"ג וס"ד [ובתורה אינן זה אחר זה] עי"ש.
ובפרשת בהעלותך דף קנ"ב ע"ב פקודא דא שחיטת הפסח בזמנו ואבתריה פסח ראשון ופסח שני לאכול אותן כמשפטן וטמאים להיות נדחים לפסח שני דאיהו פקודא תליתאה עי"ש, בסה"מ לרמב"ם עשה נ"ה שחיטת פסח ראשון, עשה נ"ו ונ"ח אכילת פסח ראשון ושני, ועשה נ"ז שחיטת פסח שני עי"ש.
ובפרשת קרח דף קע"ט פקודא בתר דא להפריש תרומה גדולה וכו', פקודא בתר דא להפריש מעשר ללוי, ובסה"מ לרמב"ם עשה קכ"ו קכ"ז להפריש תרומה גדולה ומעשר ללוי
ובפרשת שופטים דף עד"ר ע"ב פקודא בתר דא לדון בסיף לדון בחנק לדון בדין סקילה לדון בדין שריפה, והסדר הוא מסה"מ לרמב"ם עשה רכ"ו-רכ"ט עי"ש.
ובפרשת כי תצא דף רע"ה ע"ב וכן בפרשת שמיני דף מ"ב ע"א דאתמר דגים וחגבים אינן טעונין שחיטה אלא אסיפתן היא המתרת אותן, הם דברי הרמב"ם בפ"א מהלכות שחיטה ה"ג עי"ש.
ועוד שברע"מ הלשון בהרבה מקומות 'לדון בדיני' וכו', ולשון זו לקוחה מדברי הרמב"ם במנין שבראש החיבור.

וא"כ מאחר והתבאר שעכ"פ חלקים גדולים מהזוהר וחלקיו נכתבו בזמן הראשונים א"כ אף אם נאמר שלא כל החיבור כן הוא אלא עיקרו מדברי רשב"י ותלמידיו – מ"מ מאחר והדברים של הראשונים נכתבו בצורה תואמת להפליא לחיבור המקורי עד שכמעט א"א להבחין ביניהם אלא ע"י השואות מדוקדקות וכנ"ל – א"כ אין לנו לדעת מתי הם דברי רשב"י ותלמידיו ומתי הם דברי הראשונים דהא יתכן שיש עוד הרבה דברים מחודשים אלא שאין לנו ראיה לזה [וכמו שכתבנו לעיל בשם ספר מי מנוחות בשם החת"ס], ולא מצאנו חיבור כזה בשאר ספרי חז"ל שנמצאו בו כ"כ הרבה דברים מחודשים, ועוד שמצאנו שהדברים הנ"ל שאיחורים ברור נכתבו כביכול בשם ר"ש ור' אלעזר בנו ועוד חכמים, ויש בזה מבוכה גדולה, ואין זה כמו שמצאנו בתלמוד מידי פעם הוספות של רבנן סבוראי דהא הם לא כתבו כן בשמות של הקדמונים אלא או בסתמא או בשמותם ממש כגון פריך רב אחאי וכדומה, אבל לכתוב בשמות הקדמונים לא מצאנו.

שמות החכמים המוזכרים בזוהר מורים שהמחבר לא שת לבו לסדר הדורות. מחבר הזוהר מכנס בחבורה אחת את ראשוני התנאים עם אחרוני האמוראים אשר דורות מפרידים ביניהם.

· סתירה מעניינת יש בין התיאור של הזוהר לפיו רבי פנחס בן יאיר היה חותנו של רשב"י ונפטר לפניו, לבין התיאור בתלמוד לפיו היה ר' פנחס חתנו של רשב"י, והיה קשור לרבי יהודה הנשיא בעת שכבר היה נשיא (רבי יהודה הנשיא היה תלמידו של רשב"י בנעוריו).

· אחד מראשי החבורה בספר הזוהר הוא ר' אבא, תנא שאינו ידוע כלל, וככל הנראה הכוונה לאמורא החשוב רב (ששמו אבא אריכא. כך התפרש זיהוי זה בקרב המקובלים עצמם). רב, אמנם, נולד סמוך לפטירת רשב"י, כך שלא יכול היה להיות עם רשב"י באותה החבורה.

· ר' חייא מוזכר בזוהר כאחד מצעירי החברים, ומתואר שהיה ילד בחתונתו של ר' אלעזר, אמנם, ר' חייא עלה מבבל יחד עם בניו כשהיה גדול בתורה ובשנים.

· ר' חזקיה ור' ייסא מתוארים בזוהר כמי שנפטרו לפני רשב"י, כאשר שניהם בעצם אמוראים, ור' ייסא בפרט חי בדור החמישי לרשב"י...

· דמות מפליאה ומרכזית אחרת בזוהר היא דמותו של רב המנונא סבא, שעל "ספרו" מסתמך רשב"י רבות, והוא מצטייר כבן דורו הזקן של רשב"י שנפטר בראשית דרכו של רשב"י אך עדיין נכח באחד מן הכינוסים. עם זאת, במאמר אחר בזוהר מוזכר רב המנונא סבא כחכם שחי בזמן בית המקדש. כנגד אמירות אלה, ידוע רב המנונא סבא כאמורא בבלי המוסר שמועות בשם תלמידי רב.

· גורל דומה אירע לר' ייבא סבא, אף הוא אמורא בבלי מתלמידי רב, אשר בזוהר מובאים דברים בשם "ספרו".

· תיאורים אחרים בזוהר מתארים שיחה בין ר' אלעזר בן ערך (מתלמידי רבן יוחנן בן זכאי, מבני הדור הסמוך לחורבן הבית) עם ר' זירא (אמורא מתלמידי תלמידיו של רב, כמאתיים שנה אחריו). כמו כן מתוארת שיחה בין התנאים ר' דוסתאי ור' יצחק (זה האחרון – בן דורו של רשב"י) כשהם משוחחים עם ר' חגי (אמורא, תלמידו של רב הונא!).

· כמו כן מוזכרים ר' שמלאי (האמורא, נכדו של רבי יהודה הנשיא), ור' רחומאי (מאמוראי בבל המאוחרים). גם שמותיהם של רבנן סבוראי (שפעלו אחרי תקופת האמוראים!) נמצאים בזוהר. אלו רק דוגמאות מעטות מהשיבושים הכרונולוגיים שבספר הזוהר.

מחבר הזוהר מזכיר ערים וכפרים רבים בארץ ישראל. מתוך שלא הכיר את המקומות הללו והסתמך על מקורות חז"ל שלפניו, טעה מחבר הזוהר בכמה מקומות, ככל הנראה בעקבות שיבוש בגירסא שלפניו או אי הבנת המקורות.

· כך לדוגמא מתוארת לוד, אחד המקומות המרכזיים בזוהר, כעיר בגליל הסמוכה לאושא וקיסרי, והמערה הגלילית בה הסתתרו רשב"י ובנו נמצאת ב"מדבר לוד".

· הכינרת, הנמצאת בחלקו של שבט נפתלי, מתוארת כנמצאת בחלקו של זבולון אשר צד בו את חילזון התכלת (לפי התלמוד החילזון ניצוד בים התיכון).

· העיר הבבלית הידועה מתא מחסיא הופכת בספר הזוהר לכפר בגליל.

· כפר קרדו מתואר כיישוב יהודי, והוא הומצא ככל הנראה על בסיס הרי קרדו (הם הרי אררט), שנתפסו בעיני מחבר הזוהר כסמוכים לתחומה של ארץ ישראל.

· קפוטקיא, מחוז באסיה הקטנה, נתפס ככפר בארץ ישראל. מקור השיבוש כנראה במאמר הירושלמי על "קפודקאי דציפורין", כלומר בני מחוז קפוטקיא הרחוקה הדרים בציפורי, שפורש בטעות כביטוי המכוון לבני כפר סמוך.

ראיות שרמד"ל כתבם:

בספר נפש החכמה לר' משה ליאון:
והרוצה להחפלל יכנס שיעור שני פתחים ואחר כך יתפלל על דעת הרב ר' משה בר נחמן זצ"ל כי כל כוונת התפילה לתשובה? יתפרש הכי יכנס שעור לתפארת שני פתחים העליונות שהם השמונה והתשעה רמז לשני כתרים שהם החסד והפחד, ר"ל יכוין דעתו אליהם.

ובזוהר ויקרא ח':
פתח רבי יהודה:
אֶלָּא סוֹד הַדָּבָר, הֲרֵי שָׁנִינוּ, לְעוֹלָם יִכָּנֵס אָדָם שִׁעוּר שְׁנֵי פְתָחִים וְכוּ', וְיִתְפַּלֵּל תְּפִלָּתוֹ. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (משלי ח) לִשְׁמֹר מְזוּזֹת פְּתָחָי. הֶחָשַׁבְתָּ שְׁנֵי פְתָחִים? אֶלָּא אֱמֹר, שִׁעוּר שְׁנֵי פְתָחִים. כָּאן רֶמֶז לְמַה שֶּׁאָמַר דָּוִד (תהלים כד), שְׁאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם. הֵם מָעוֹן וּמָכוֹן, שֶׁהֵם לִפְנַי וְלִפְנִים. רֵאשִׁית הַדְּרָגוֹת - חֶסֶד וּפַחַד, וְהֵם הַפְּתָחִים שֶׁל הָעוֹלָם. עַל כֵּן צָרִיךְ אָדָם לְהִתְכַּוֵּן בִּתְפִלָּתוֹ כְּנֶגֶד קֹדֶשׁ הַקְּדָשִׁים, שֶׁהֵם הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ, וְיִתְפַּלֵּל תְּפִלָּתוֹ, וְאֵלֶּה הֵם שִׁעוּר שְׁנֵי פְתָחִים, שְׁנֵי כְתָרִים.


ספר שקל הקודש לרמד"ל:

ואמנם כי בהתיחד הפרשיות בסוד מעלתן וסוד פרשת ציצית תמצא כי סוד כל קרית שמע הוא בנין אדם והם סוד רמ"ח אברים שבאדם, ועל כן תמצא בכל הפרשיות כולם סוד רמ"ח תיבות להיות בנין האדם שלם בכל תקוניו ובכל ענייניו, ואמרו במדרש ירושלמי והא מאתים וארבעים וחמש תיבות הוו שליח ציבור חוזר שלשה תיבות ומאן נינהו ה' אלקיכם אמת שהם שלשה תיבות לתשלום כל האברים, והחזן משלים האברים לכולם באותם השלש תיבות אשר הוא חוזר, ומקשה לשם ואומר והתנן חוזר ואומר אמת או אינו חוזר ואומר אמת ודאי אינו חוזר ואומר אמת, ואמרו (משבש דברי רבה האמורא תלמוד בבלי) כיון שראינו חוזר ואמר אמת היאך יכול שליח צבור לחזור השלש תיבות הללו דהא כבר אמר אמת והשתא היאך יכול לומר ולחזור אמת כמתחלה, ומתרץ תנן מי שהתפלל אל יחזור ויתפלל פעם שנית משום דמחזי כשתי רשויות, שליח צבור אע"פ שהתפלל חוזר ואומר תפלתו כדי להוציא את מי שאינו יודע ידי חובתו, ומה להוציא את מי שאינו יודע ידי חובתו חוזר ומתפלל, להשלים לבני אדם ולהשלים לכל הקהל לא כל שכן וודאי חוזר ואומר שליח צבור, עד כאן ראיתי: ואני תמה על אותם שהיו קדמונים בתחלה היאך לא הגיע לידם ענין זה... כי שמעתי אומרים שהיתה ביניהם מחלוקת עד שנסתכמו לומר א-ל מלך נאמן בתחלה והענין אינו נכון כי אין צריך להפסיק ולומר שום דבר בין מדת אהבה לשמע.

ובספרו משכיות כסף:
'יש מקומות "ומנהגות": האומרים בין אהבה לשמע "א-ל מלך נאמן" וכוונתם כדי להשלים רמ"ח תיבות למנין אבריו של אדם'. אלא תקנו הקדמונים שיחזור הש"ץ 'ה' אלקיכם אמת'; וליחיד – כוונה בחמשה עשר ווי"ן שב'אמת ויציב.

ב'ספר המנהיג':
'נ"ל שצריך לענות אמן, א-ל מלך נאמן שמע ישרא' וגו', ברוך שם וגו', לפי שנאמן, א-ל מלך נאמן, שמע אם שמוע, פרשת ציצית, יש בו רמ"ח תיבות רמז לרמ"ח אברים שבאדם.

וראה זה פלא, בזוהר מדרש הנעלם רות:
וְאָמַר רַבִּי נְהוֹרַאי, בִּקְרִיאַת שְׁמַע יֵשׁ מָאתַיִם אַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנֶה תֵּבוֹת, כְּמִנְיַן מָאתַיִם אַרְבָּעִים וּשְׁמֹנָה אֵיבָרִים שֶׁל אָדָם. וְהַקּוֹרֵא קְרִיאַת שְׁמַע כְּתִקּוּנָהּ, כָּל אֵבָר וְאֵבָר נוֹטֵל תֵּבָה אַחַת לְעַצְמוֹ, וּמִתְרַפֵּא בּוֹ. וְזֶה רִפְאוּת תְּהִי לְשָׁרֶךְ וְשִׁקּוּי לְעַצְמוֹתֶיךְ.
בֵּינְתַיִם הִגִּיעַ אוֹתוֹ הַתִּינוֹק עָיֵף מֵהַדֶּרֶךְ, וְיָשַׁב לִפְנֵיהֶם. שָׁמַע אֶת הַדְּבָרִים הַלָּלוּ, קָם עַל רַגְלָיו וְאָמַר: וַהֲלֹא בִּקְרִיאַת שְׁמַע אֵין שָׁם אֶלָּא מָאתַיִם אַרְבָּעִים וְחָמֵשׁ תֵּבוֹת? אָמַר לוֹ רַבִּי חִיָּיא: שֵׁב בְּנִי. יָשַׁב. אָמַר: הֲשָׁמַעְתָּ בְּנִי בָּזֶה דָּבָר?
אָמַר לֵיהּ, כָּךְ שָׁמַעְתִּי מֵאַבָּא, דְּבִקְרִיאַת שְׁמַע יֵשׁ רמ''ח תֵּיבוֹת חָסֵר תְּלַת, לְמִנְיַן אֵיבָרָיו שֶׁל אָדָם. מַאי תַּקַנְתֵּיהּ. תְּקִינוּ, דִּשְׁלִיחַ צִבּוּר חוֹזֵר שְׁלשָׁה תֵּיבוֹת אֵלוּ. וּמַאי נִינְהוּ. ה' אֱלֹקֵיכֶם אֱמֶת. כְּדֵי לְהַשְׁלִים רמ''ח תֵּיבוֹת עַל הַקָּהָל. וּכְדֵי שֶׁלֹּא יַפְסִיק לֶאֱמֶת, לֹא פָּחוֹת מִשְׁלשָׁה, וְלֹא יוֹתֵר מִשְׁלשָׁה.
אָמַר לוֹ: כָּךְ שָׁמַעְתִּי מֵאַבָּא, שֶׁבִּקְרִיאַת שְׁמַע יֵשׁ מָאתַיִם אַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנֶה תֵּבוֹת חָסֵר שָׁלֹשׁ לְמִנְיַן אֵיבָרָיו שֶׁל אָדָם. מַה תַּקָּנָתוֹ? תִּקְּנוּ שֶׁהַשְּׁלִיחַ צִבּוּר חוֹזֵר עַל שְׁלֹשׁ הַתֵּבוֹת הַלָּלוּ, וּמָהֶן? ה' אֱלֹקִים אֱמֶת. כְּדֵי לְהַשְׁלִים מָאתַיִם אַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנֶה תֵּבוֹת עַל הַקָּהָל, וּכְדֵי שֶׁלֹּא יַפְסִיק לֶאֱמֶת, לֹא פָּחוֹת מִשָּׁלֹשׁ, וְלֹא יוֹתֵר מִשָּׁלֹשׁ.
בֵּינְתַיִם בָּא רַבִּי יוּדָא בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי פִּנְחָס, וְיָשַׁב אֶצְלָם, וְאָמַר לָהֶם: בַּמָּה עֲסַקְתֶּם? אָמְרוּ לוֹ: בְּדִבְרֵי קְרִיאַת שְׁמַע, וְכָךְ אָמַר הַתִּינוֹק הַזֶּה. אָמַר: וַדַּאי שֶׁכָּךְ הוּא, וְכָךְ אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בֶּן דּוּרְמַסְקִית מִשְּׁמוֹ שֶׁל רַבִּי עֲקִיבָא, חֲסִידִים הָרִאשׁוֹנִים תִּקְּנוּ קְרִיאַת שְׁמַע כְּנֶגֶד עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת, וּכְנֶגֶד מִנְיַן אֵבָרָיו שֶׁל אָדָם. וַהֲרֵי חָסְרוּ מֵהֶן שָׁלֹשׁ? תִּקְּנוּ שֶׁיִּהְיֶה שְׁלִיחַ צִבּוּר חוֹזֵר וּמַשְׁלִים אוֹתָן. וּמָהֶן? ה' אֱלֹקֵיכֶם אֱמֶת.
בִּתְפִלָּה תִּקְּנוּ, ג' בְּרָכוֹת רִאשׁוֹנוֹת, וְג' בְּרָכוֹת אַחֲרוֹנוֹת. בִּקְרִיאַת שְׁמַע, ג' שֵׁמוֹת בָּרִאשׁוֹנָה, ה' אֱלֹקֵינוּ ה', וּשְׁלשָׁה שֵׁמוֹת בָּאַחֲרוֹנָה, ה' אֱלֹקֵיכֶם אֱמֶת. וְכָל הַקּוֹרֵא קְרִיאַת שְׁמַע כְּהַאי גַוְונָא, בְּיָדוּעַ שֶׁאֵינוֹ נִיזּוֹק בְּאוֹתוֹ יוֹם. וְכָל הָאוֹמֵר קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁלֹּא עִם הַצִּבּוּר אֵינוֹ מַשְׁלִים אֵבָרָיו, מִפְּנֵי שֶׁחִיסֵר הַשְּׁלשָׁה תֵּיבוֹת שֶׁשְׁלִיחַ צִבּוּר חוֹזֵר. מַאי תַּקְנְתֵּיהּ? יְכַוֵּון בְּט''ו וָוי''ן דֶּאֱמֶת וְיַצִּיב. (פי' וְכָל הָאוֹמֵר קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁלֹּא עִם הַצִּבּוּר, אֵינוּ מַשְׁלִים אֵיבָרָיו, מִפְּנֵי שֶׁחָסֵר הַשָּׁלֹשׁ תֵּבוֹת שֶׁשְּׁלִיחַ צִבּוּר חוֹזֵר. מַה תַּקָּנָתוֹ? יְכַוֵּן בַּחֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה וָוִי''ם שֶׁל אֱמֶת וְיַצִּיב.)

ובתיקונים י:
וְהִיא כְלוּלָה מֵאַרְבַּע פָּרָשִׁיּוֹת שֶׁל קְרִיאַת שְׁמַע, שֶׁהֵן מָאתַיִם אַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנֶה תֵּבוֹת עִם אֵל מֶלֶךְ נֶאֱמָן, וּכְדֵי שֶׁלֹּא יַעֲשׂוּ הַפְסָקָה, תִּקְּנוּ שֶׁיַּחֲזִיר הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר יהו''ה אֱלֹקֵיכֶ''ם אֱמת.
(כאן כלל תיקון שהציע הרמד"ל בשם מדרש כביכול, והוסיף גם טעמו של הרמד"ל שלא לעשות הפסק לאי אמירת אמ"נ..)

כספי #

וחי בהם #

דער רשב"י באקומט יעדעס יאר א גרויסן כבוד פארן חיבור'ן דעם זוהר, דער אמת'ער מחבר הזוהר זיצט שטילערהייט און פארשוואונדן און זעט ווי דער רשב"י שניידט די פירות פון זיין עמל. דערפאר האט מען באשלאסן צו מאכען א פליגער צו זיין קבר אין ספרד, כדי צו טיילן דעם כבוד וואס מען האט אים גענומען.

דאס איז לכאורה זיכער,
אפי' מ'נעמט אן אז ר' משה דיליאון האט פארפאסט דעם זוהר, אז ער האט געוואלט אז ס'זאל אויסזען ווי רבי שמעון בר יוחאי האט עס מחבר געווען.

איך ווייס נישט צי רמד"ל האט באמת געוואלט פארנארן די לערנערס אז זיי זאלן מיינען אז רשב"י האט באמת אלעס געשריבן (הגם דער חתם סופר האט אזוי פארשטאנען ואין לנו אלא דברי בן עמרם), בפרט אויב נעמט מען אן אז ער האט עס געשריבן אינאיינעם מיט א חבורה וואס דאן איז אסאך מער שווער צו האלטן אזא סוד. איך וואלט ענדערש געזאגט אז ער האט עס געשריבן מיט די השראה פון רבי שמעון (צי מיט אטאמאטישע שרייבונג צי סתם דמיונות), און ער האט געוואלט געבן פאר די לערנערס די "ווייב". אגב, איינער האט א הסבר פארוואס רמד"ל האט פונקט מייחס געווען מיסטיקה צו רשב"י פון צווישן צענדליגע תנאים?

@צוויי איך האב טאקע געשריבן אז די צארן האט נאר געגרימט אין אונזער צייט וואס יעדער מיט אויגן פארשטייט אז די זוהר איז א פסאודואפיגרפיה צוליב די פילע פארש ארבעט וואס איז שוין געטון געווארן אין די נושא. (טראכט איך יעצט אז דאס איז די טעם פון וְלֹא יָדַע אִישׁ אֶת קְבֻרָתוֹ עַד הַיּוֹם הַזֶּה, אז עס זאל נישט זיין קיין צארן ווען מען גייט צו די קבר פון די נישט ריכטיגער מחבר פון די תורה..)

@וחי בהם יישר כח פאר אלעס וואס דו ברענגסט צו אבער ביטע ברענג מקורות און לייג עס אין די דעזיגנירטע 'קדמות ספר הזוהר' אשכול, יישר כח.

-
📎 1.png📎 2.png📎 3.png📎 6.png📎 4.png

ספר הזוהר אף אינו הספר הראשון שיוחס לרשב"י: קדמו לו ספרים דוגמת "נסתרות דרבי שמעון בר יוחאי" ו"תפילת רשב"י", גם הם חיבורים שחוברו ככל הנראה כאלף שנה אחרי מותו של התנא ויוחסו לו.

במאה הראשונה לאלף הששי וממנה למטה, נתגלו ונתפרסמו לנו רוב שארי ספרי הקבלה המצויים אצלנו המכונים בשם הקדמונים, בספרים רבים ושונים אשר לחכמה זו, ימציאו ויטפלו מחבריהם שמות קדמונים אשר לא היו ולא נבראו או שיניחו וישימו דברים מבהילים וכתבים בפי קדמונים, שלא עלו מעולם על רוחם. והבאת עדות ומופת וראיה מספרים אשר גם הם גם שמם המצאת רוח דמיוני שגור ברובי מחברים בחכמה זו... כי לפעמים המציא מקובל־מה גם שם מחבר קדמון גם שם ספרו.

התלייה ברשב"י היא כי רשב"י לשיטתו (פסחים קי"ב) קיבל מר"ע הרוצה להיחנק תלהו באילן גדול.
רש"י פירש: "אם בקשת ליחנק - לומר דבר שיהיה נשמע לבריות ויקבלו ממך. היתלה באילן גדול - אמור בשם אדם גדול". דומה לזה פירש רשב"ם.

ויש חולקים!

https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=33965&st=&pgnum=21&hilite=

לאחרונה נדפסה תשובה מהגר"ח קניבסקי שפסק בסכינא חריפא שכל מי שאינו מאמין בספר הזוהר אינו מצטרף למנין עשרה לדבר שבקדושה.

ומרן הב"י מביא שהזוהר היה אצלו כ"כ חשוב עד כדי שדחה את דברי הרמב"ם והפוסקים מפניו.

אני מאמין בספר הזוהר אלא שאני מאמין באמונה שלמה שהרמד"ל כתב ספר הזוהר ע"י שהשביע קולמוסו ויתכן שהיה לו השראה מנשמות צדיקים.

וראה כאן:

https://www.kaveshtiebel.com/viewtopic.php?p=558598#p558598

מ"מ חכמת הקבלה קדומה היא מזמן ההיכלות שבחז"ל וקבלת הרוקח והרמב"ן.

ויותר מזה מצינו, שיש חורצים את משפטו של הכופר בייחוס הזוהר לרשב"י כאפיקורס גמור שאין לו חלק לעולם הבא. כלומר, לפי שיטה זו, כמו שכל יהודי חייב להאמין שמשה רבינו כתב את חמשה חומשי התורה ע"פ הגבורה, הרי הוא חייב גם כן להאמין שרשב"י כתב את הזוהר, ואפילו אם יאמין בכל לבו בקדושת הזוהר ותקפו, אם לא יאמין שרשב"י כתב אותו, דינו כאפיקורס ויינו יין נסך.

מסתמא לנודע ביהודה וליעב"ץ ולחתם סופר יש חלק לעולם הבא.

באיומים לא מכריחים האמת אלא בראיות.

איפה כתב החת"ס שספר הזוהר אינו מרשב"י? לפי ידיעתי אמר שיש הוספות או אכזבות שנוספו על ידי אחרים, אבל בעצם עיקר ספר הזוהר, הוא מרשב"י וחבריו. וגם היעבץ הולך על דרך זה.

חת"ס: כתב תלמידו רא"ל נייזאץ בשמו: "אלו היה יכולת להעמיד מדרשי רשב"י על טהרתן... לא יהיה כולו רק ספר קטן הכמות מאוד מחזיק דפים מועטים", ('מי מנוחות' פרעסבורג, תרמ"ד עמ' מג).

אבל אני אומר הריני נשבע בתורת ה' שבספר הזוהר נמצאו כמה זיופים וקלקולים אשר הוסיפו, ועלה אחת מתלמוד בבלי הויות דאביי ורבא קדוש יותר מכל ספר הזוהר. (נודע ביהודה)

היעב"ץ כתב שכל התיקונים ורעיא מהימנא שהוא יותר מחיצי הזוהר הוא מרמד"ל. ובשאר החלקים הוא מגמגם ותולה אולי היה תרי רבי שמעון...

מ"מ הוא מקבל קדושת הזוהר והגילויים שלו כמסיני אלא שבכל זאת ביקש לגנזם.

לשיטתך יתכן שמי מנוחות מזויף!

yesiknow #

לשיטתך יתכן שמי מנוחות מזויף!

אם הייתי רואה כתב יד של הזוהר מזמן רבי שמעון כמו שראיתי ספרו של המי מנוחות שיצא בזמנו הייתי מאמין בו בכל לב ומנשקו ומחבקו.

והוא באמת פלא עצום ידוע שהרמד"ל כתב קונטרסים ומכרו לכל אחד בלי להיוועץ עם גדולי ישראל וללא שום הסכמה עליו, ויש מאות גירסאות בזוהר בלשון קודש ובארמית משובשת עד שהתקבל גירסה אחת אחרי מאתיים שנה כשנדפס וכולם מאמינים שרשב"י עצמו כתבו. (עד כה נמצאו 1100 גירסאות רק על שמות) ויש לנו עדות של אשתו וביתו שנשבעו שהוא כתבם בעצמו ולא העתיק ממדרש קדום.

וחי בהם #

חת"ס: כתב תלמידו רא"ל נייזאץ בשמו: "אלו היה יכולת להעמיד מדרשי רשב"י על טהרתן... לא יהיה כולו רק ספר קטן הכמות מאוד מחזיק דפים מועטים", ('מי מנוחות' פרעסבורג, תרמ"ד עמ' מג).

אבל אני אומר הריני נשבע בתורת ה' שבספר הזוהר נמצאו כמה זיופים וקלקולים אשר הוסיפו, ועלה אחת מתלמוד בבלי הויות דאביי ורבא קדוש יותר מכל ספר הזוהר. (נודע ביהודה)

בדיוק מה שאמרתי , יתכן שיש הוספות מזויפים כמו שיש בהרבה ספרים , וגם מהחתם סופר יש ראיה ברירה שזה מרבי שמעון בר יוחאי אלא שיש הספות והכל על מקומו יבוא בשלום
בזה יצאתי ידי חובתי , לילה טוב אחי היקר.

הבעל שם טוב היה יכול להחיות מתים כל רז לא אניס ליה וזה כולם מודים כל החכמות שאתה יודע ומנסה להתחכם היה יודע אז זה מספיק לאנשים פחותי ערך כמוני להאמין מה שאנחנו מאמינים על הזוהר.

yesiknow #

וחי בהם #

חת"ס: כתב תלמידו רא"ל נייזאץ בשמו: "אלו היה יכולת להעמיד מדרשי רשב"י על טהרתן... לא יהיה כולו רק ספר קטן הכמות מאוד מחזיק דפים מועטים", ('מי מנוחות' פרעסבורג, תרמ"ד עמ' מג).

אבל אני אומר הריני נשבע בתורת ה' שבספר הזוהר נמצאו כמה זיופים וקלקולים אשר הוסיפו, ועלה אחת מתלמוד בבלי הויות דאביי ורבא קדוש יותר מכל ספר הזוהר. (נודע ביהודה)

בדיוק מה שאמרתי , יתכן שיש הוספות מזויפים כמו שיש בהרבה ספרים , וגם מהחתם סופר יש ראיה ברירה שזה מרבי שמעון בר יוחאי אלא שיש הספות והכל על מקומו יבוא בשלום
בזה יצאתי ידי חובתי , לילה טוב אחי היקר.

בסדר בשביל כמה דפים לא נלך לבית דין...

אם היינו מוצאים 10 אחוז מזמן רשב"י ועוד 30 אחוז כתובים בזמן האמוראים ועוד 30 בזמן הגאונים, הייתי מקבל שרמד"ל הוסיף רק צען פראצענט. אבל בינתיים האמת הוא שכל הכת"י הוא מראשית האלף השישי, ויד נעלמה עשתה זאת ...

וחי בהם #

yesiknow #

ויש חולקים!

https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=33965&st=&pgnum=21&hilite=

לאחרונה נדפסה תשובה מהגר"ח קניבסקי שפסק בסכינא חריפא שכל מי שאינו
מאמין בספר הזוהר אינו מצטרף למנין עשרה לדבר שבקדושה.

אני מאמין בספר הזוהר אלא שאני מאמין באמונה שלמה שהרמד"ל כתב ספר הזוהר ע"י שהשביע קולמוסו ויתכן שהיה לו השראה מנשמות צדיקים.

וראה כאן:

https://www.kaveshtiebel.com/viewtopic.php?p=558598#p558598

מ"מ חכמת הקבלה קדומה היא מזמן ההיכלות שבחז"ל וקבלת הרוקח והרמב"ן.

רבותינו הקדושים והטהורים שרפי מעלה הרבינו בחיי והריקאנטי והרמ"ק והאר"י והגר"א והב"י והרמ"א והט"ז והמג"א וכו' שאין לנו שום שמץ של מושג בעוצם חכמתם וקדושתם, לא היו "טעמבעלעך" שקיבלו את הזוהר בתמימות בלי שום חקירה, אין שום ספק שבררו וחקרו על טוב הדברים.
לצערי נראה שיש כמה כותבים בפורום זה שאני לא יודע האם יש להם כיפה סרוגה או שקופה... אבל זה ברור שדעותים שונה כרחוק מזרח ממערב עד שהם נוטים להאמין לדברי חוקרים רשעים וכופרים נגר רוח קדשם של רבותינו, ומי שחולק על הזוהר מכל וכל (ולא כהיעב"ץ) הרי הוא אפיקורס, ואם אין זה מי"ג עיקרים עכ"פ זה מוכיח על הדעות הכוזבות שיש בו.

הרבה מגדולי ישראל דברו על האיחורים שבספר הזוהר וכל אחד תירץ לפי דרכו:

היעב"ץ והחת"ס והנודע ביהודה שנתחבר רובו בזמן הראשונים.
הקאמרנא: התיקונים וסידור הזוהר בראשית זמן הגאונים, והזוהר ע"י רב שהיה תלמיד רשב"י.
בעל התניא והרה"ק מזידישטוב: הזוהר חובר בגן עדן.
ר' חיים ויטאל: כולו על ידי רשב"י בזמנו שראה הכל ברוח הקודש גם את האמוראים.
הרמ"ק: דברי האמוראים הם גם מזמן רשב"י ואלו המימרות של האמוראים ידעו גם התנאים, אלא שיש גם הגהות מבחוץ.
מהגר"א משמע שנכתב בזמן חתימת התלמוד.

הוה אומר לא היה שום קבלה איש מפי איש לעם ישראל כיצד נתחבר הזוהר וכל אחד פירש לפי גודל השגתו.

הצד השווה שקבלו ברוח הקודש שהיה להם שדברי הזוהר אמתיים ברוח הקודש. וכן כתב היעב"ץ שלרמד"ל היה רוח הקודש. והשיג "עצם החכמה" בהשראת רוח הקודש ודבריו אמיתיים ויבוא הכל על מקומו בשלום.

הבני יששכר אומר שרק משיח צדקנו יודיע האמת בענין חיבור הזוהר.

קושייתו על דברי הזוהר בשמות: אָמַר רַב דִּימִי, וְהָא כְּתִיב (דברים ל''ד) וְלא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה. וְאָמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, בְּיִשְׂרָאֵל לֹא קָם, אֲבָל בְּאוּמוֹת הָעוֹלָם קָם, וּמַנוֹ בִּלְעָם. אֲמַר לֵיהּ, וַדַּאי שַׁפִּיר קָאַמָרְת, אִשְׁתִּיק. כַּד אָתָא רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי, אָתוּ, שָׁאִילּוּ קָמֵיהּ הַאי מִלָּה.

_{ולפי חברינו בחבורה הקדושה כאן "כרם זית" משיח יבוא כשיגידו הדברים בשם אומרם.}

מי זה אפיקורס איני יודע

אבל רוב הראיות שהביא הניק החדש נגד קדמות הזהר הם הבלי הבלים ממש! זה שלא נזכר מנהג הדס בליל שבת אלא בראשונים הוא ראיה שהזהר הוא יותר מאוחר?!?!?!?!?


וזו רק הראיה הראשונה שהביא.

רוב ראיותיו הם ראיות להיפך, דהואיל ומצינו מקורות אחרות למה שנזכר בזהר, כנראה שהזהר הוא ספר אמיתי.

והייתי רוצה לשאול כל אלו האויבער-חכמים - אם היה לנו מכתב מאשתו של רשב"י ה'מעיד' שבעלה כתב את הספר, היו מקבלים את זה? הסיפור עם אשתו של רמד"ל אין לזה הרבה שוויות למי שרוצה לדעת את האמת. ובאמת החוקרים לא סמכו ע"ז ג"כ.

ובדברי החת"ס יש לנו תשובה בספרו שסומך על הזהר - או"ח סי' ל"ו

והאמנם בארצותינו שהאומות יוצאות פרועי ראש ואמותינו לא יצאו ונזהרו מאד וחשו לדברי הזוהר והקפידו על זה מאד, אע"ג דאילו היינו עומדים למנין לקבוע הלכה היינו אומרים דאותה שורה מבוארת בש"ס להיתר היינו עפ"י פי' הערוך דלא כרשב"ם ואין הלכה כהזוהר, מ"מ כיון שתפסו המנהג כהזוהר על זה כ' מהר"א שטיין מנהג עוקר הלכה ונעשה הלכה קבוע, דהיינו היכא דספרי חצונים חולקים על הש"ס וספרי חצונים היינו מס' סופרים וכדומה או מדרש ופסיקתא והזוהר כא' מהם, אותו מנהג עוקר הלכה ונעשה הלכה רוחת בישראל, ומייתי לי' מג"א סי' תר"ץ סקכ"ב ע"ש:

ליטוואק פון בודאפעסט #

מי זה אפיקורס איני יודע

אבל רוב הראיות שהביא הניק החדש נגד קדמות הזהר הם הבלי הבלים ממש! זה שלא נזכר מנהג הדס בליל שבת אלא בראשונים הוא ראיה שהזהר הוא יותר מאוחר?!?!?!?!?


וזו רק הראיה הראשונה שהביא.

רוב ראיותיו הם ראיות להיפך, דהואיל ומצינו מקורות אחרות למה שנזכר בזהר, כנראה שהזהר הוא ספר אמיתי.

בסדר נצחת את הראיה הראשונה תמשיך הלאה.. ותתרץ תירוץ ופלפול נאה שיתרץ כל הקושיות.
הוא ספר אמיתי אך לא מרשב"י. איך רשב"י כתב סודות על הניקוד חולם וצירי וכו' שיצא רק ע"י בן אשר בטבריה 800 שנים אחרי רשב"י?

מאחר שמצינו עדויות נאמנות שהוא הפיצם, ומאחר שמצינו לרמד"ל בספריו שממציא עשרות מדרשים שלא קיימים ולהבדיל בזוהר תולה מאות מאמרים של חז"ל גאונים וראשונים ואמוראים במדרש תנאים ברור שהוא הוא המחבר. ולא עוד אלא שהמהרח"ו והזוהר עצמו כותבים שרק בתחילת אלף השישי הוא נתגלה ואיש לא ידעו קודם אז כשיש לנו עשרות ציטוטים ולשונות המופיעים רק ברמב"ם וחובת הלבבות והכוזרי ועוד עשרות ראשונים הוה אומר שהוא לקח מהם ולא הם ממנו, ודו"ק ותשכח.


ועוד צריך לדעת שחלק גדול מיסודות הקבלה כתבם בעל השערי אורה בן גילו וידידו של הרמד"ל שנסתלק עשרים שנה לפני הרמד"ל, והוא לא תלה שום סוד בתנאים ואמוראים והוא ספר נכון ומקובל מאוד. ובזוהר העתיק משם אין סוף פעמים בשם רשב"י ותנאים. וע"כ עיקר יסודות הקבלה בזוהר הם ישרים ונאמנים אך לא רשב"י כתבם. ואולי הרמד"ל כיוון לשם שמים להפיצם בישראל ותלאם ברשב"י.

שערי אורה 📎 צילום מסך 2024-05-29 144253.png זוהר
אַדְהָכִי הָא סָבָא עִלָּאָה אִזְדַּמַּן לְגַבֵּיהּ... שִׁבְעָה כֹּכְבֵי לֶכֶת אִינוּן שֶׁבַע כְּפוּלוֹת ב ג ד כ פ ר ת כְּגַוְונָא דָא ב בּ ג גּ ד דּ כ כּ פ פּ ר הּ ת תּ, דִּינָא רַפְיָא וְדִינָא קַשְׁיָא, וּבְהוֹן וְהַחַיּוֹת רָצוֹא וָשׁוֹב (יחזקאל א יד), רָצוֹא בְדָגֶ''שׁ וָשׁוֹב בְּרָפֵ''ה, וְאִינוּן דִּינָא וְרַחֲמֵי, וְהָכִי אִינוּן מִסִּטְרָא אָחֳרָא שֶׁבַע כְּפוּלוֹת, לְקִבְלַיְיהוּ שֶׁבַע רְקִיעִין שֶׁבַע אַרְעִין, וְאִינוּן שִׁבְעָה וְשִׁבְעָה מוּצָקוֹת (זכריה ד ב), וְהָכִי אִינוּן שֶׁבַע תַּרְעִין דְּגֵיהִנָּם וְשֶׁבַע הֵיכָלִין.

ולסיכום הזוהר עצמו עומד וזועק ומכריז מי חיברו ומתי ואין איש שם על לב.

אר"ש חברייא בודאי קב"ה אסתכם עמנא עילאין ותתאין למהוי בהאי חבורא
זכאה דרא דהאי אתגלייא ביה דעתיד כוליה האי לאתחדשא ע"י ד"משה" בדרא בתראה
לקיימא קרא מ"ה שהי"ה הוא שיהיה.

ובגין דא אתמר עד כי יבא שיל"ה, שיל"ה מש"ה, דאיהי מורשה דיליה, ובגין דא בגיניה אתמר ביה עד כי יבא שיל"ה, דיליה (נ"א דילה) ודאי, איהו קטיל לחוייא:

בקדמיתא בימא בההוא חמר, בפורקנא בתרייתא כלא בימא דאורייתא, מטה דיליה דקרע ביה ימא "דא קולמוס", בגין דעליה אתגליא זרוע ה', דאתמר ביה וזרוע ה' על מי נגלתה:

ואולי לזה כיוונו בעל התניא והזידיטשובער והבני ישכר , שהחיבור הזה חובר בגן עדן והמשיך אותו בכתיבתו איזה צדיק. והקאמרנא כתב כן מפורש לגבי התיקונים שחכם שהיה לו נשמת משה המשיכם ברוה"ק.

וועלמיר ווארטן אויף ביאת משיח צדקינו כדברי הרה"ק מזידטשוב, און נישט זיין א אויבער חכם ווי מאנכע ווילן זיין..

ר' יעקב מ'עמדין איז נישט געווען קיין אויבער חכם: ער (און אנדערע מבני דורו און שפעטער) האט מסופק געווען אין די אויטענטישקייט פון זוהר. אז דאס איז געקומען פון רשב"י. כאטש ער האט אויך געהאלטן אז רשב"י האט געזאגט געוויסע מאמרים. נאר ר' משה די ליאון האט צוגעלייגט א סאך אייגענע זאכן. ווייל ס'איז דא ראיות לכאן ולכאן.

@וחי בהם: א גרויסן דאנק פאר די שטויס מראה מקומות!

אגב, ווען איינער קומט צו מיר טענה'ן אז די זוהר איז פון רשב"י זאג איך איהם אז איינער וואס האט נאכנישט געלערנט כאטש הונדערט בלאט זוהר איז ניטאמאל אינטערעסאנט וואס ער האט צו זאגן. און בכלל ווען ס'קומט צו די סארטן רעליגיעזע ענינים איז נישט געזונט צופיל זיך ארומצו'טענה'ן מיט מענטשן, געוועהנליך פעלט נישט אויס מער ווי איבערצוזאגן דעם "מאמין" אן אינטערעסאנטע חידוש/דיוק וואס איז דיר לעצטנס איינגעפאלן און הערן זיין מיינונג דערויף אויף צו כאפן וואו ער איז פארהאנקערט, פארשטייט זיך אז ס'דארף זיין אזא סארט חידוש וואס נאר פאר אן אפיקורוס פאלט ביי.

לגבי די פסק פון רי חיים קנייבסקי עיין ערך Papal infallibility.

ק/פ
רוב הזוהר הם דברי רשב"י זיע"א וחלקים הם מבנו ר' אלעזר ושאר התלמידים. טענת המבקרים היא כיון שלא היה מפורסם לפני כן אבל זאת אינה טענה כלל כי דברי הנסתר מן הראוי היה שיסתירו אותם. ישנו ספר שכתב הרד"ל מתלמידי הגר"א בשם קדמות ספר הזוהר בו הוא מוכיח בכמה הוכחות שהזוהר קדמון. בין השאר מביא שהרמב"ם כתב בשם חכמים דבר שלא נמצא בגמרא ומדרשים אלא בזוהר, וכן דברי הרמב"ן מלאים בדברי הזוהר. וכפי שנאמנות קדושת הגמרא היא על פי מה שרוב חכמי ישראל קיבלו, ידוע שרובם ככולם של גדולי ישראל הסכימו על קדושת הזוהר ודיברו עליו באימה ויראה. וגדולי ישראל היו מפורסמים בגאונות עצומה שלא פחדו משום אדם ואם היה ספק או פקפוק לא היו מסכימים עליו. כך המהר"ל שפעמים חלק על הרמב"ם ועוד גדולים והביא את דברי הזוהר בהערצה ככל דברי חז"ל.

לא מסתברא מילתא שרשב"י כתב כזאת.

בזוהר חדש: רבי אלעזר...הָכָא אִיהוּ רָזָא דְאַרְבַּע מַלְכְּוָון, דְּסָחֲרָן כּוֹלָּא. רוּחַ סְעָרָה, דָּא מַלְכוּת בָּבֶל. עָנָן גָּדוֹל, דָּא אִיהוּ מַלְכוּת מָדַי. וְאֵשׁ מִתְלַקַּחַת, דָּא אִיהוּ מַלְכוּת אֱדוֹם. וְנֹגַהּ לוֹ סָבִיב, דָּא אִיהוּ מַלְכוּת יָוָן, דְּסָחֲרָא לוֹן נֹגַהּ, וְלָא בְּהוּ נֹגַהּ, דִּכְתִיב בְּהוּ סָבִיב. בְּגִין דְּלֵית בְּכָל מלְכְּוָון, דְּאִינוּן קְרֵבִין לְאוֹרַח מְהֵימְנוּתָא, כַּוָּותַיְיהוּ. אוּף הָכָא בְּאִינוּן קְלִיפִּין, לָאו מַאן דְּקָרֵיב לְמוֹחָא, כְּהַאי. וְהַאי סַחֲרָא לֵיהּ נוֹגַהּ, וְלָאו בֵּיהּ נֹגַהּ, אֶלָא נַפְקָא מִגּוֹ מוֹחָא, וְנָהֵיר סְחוֹר סְחוֹר.


והוא פלאי שרשב"י ישבח את חכמת היוונים הקדמונים שהיא "קרובה לדרך האמת".

אלא מקורו מילה במילה קרובה לדרך האמת בספרי מיודעינו הרמד"ל:

ספר שושן עדות של הרמד"ל: 📎 שושן עדות רמדל.png וכן במשכן עדות 📎 משכן עדות.png ומקורו ספר "אסף הרופא", ומשבש כדרכו גם ספרים אחרים.. 📎 צילום מסך 2024-05-30 205647.png ומסתברא מילתא שדברי אסף הרופא היוו השראה למה שנמצא בזוהר כי תצא משמיה דרשב"י עצמו:

וְהַשֵּׁד הַזֶּה הוּא כְּמוֹ הַמַּטֶּה שֶׁל מֹשֶׁה, שֶׁהִתְהַפֵּךְ מִמַּטֶּה לְנָחָשׁ..."אִינּוּן מָארֵי פִּילוֹסוֹפְיָא, אִצְטַגְנִינֵי יִשְׂרָאֵל, דְּיַדְעִין מַאי דְּהֲוָה, וּמַאי דְּעָתִיד לְמֶהוֵי, מֵאוֹתוֹת דְּחַמָּה וְסִיהֲרָא".

ביטע זיי מסביר וואס די ווילסט ארוסברענגען @וחי בהם
לא זכיתי להבין הרמזים שקועך

זוהר תמוה:

עַכְשָׁו יֵשׁ לָדַעַת, תֹּהוּ, שֶׁהוּא קַו יָרֹק, מַהוּ קַו יָרֹק? אֶלָּא מָצָאנוּ בְּסֵפֶר הָרוֹפֵא מִקַּרְטִינָאָה, וְיוּדָן שֶׁל קֵסָרִי שְׁמוֹ, וְקוֹרְאִים אֶת שְׁמוֹ הָרוֹפֵא הַקַּרְטִינָאִי, מִשּׁוּם שֶׁהוּא גָּדוֹל עַל כָּל הָרוֹפְאִים וְנִכְבָּד בְּחָכְמָה. וְכָךְ אוֹמְרִים בְּלָשׁוֹן פַּרְסִי לְאָדָם נִכְבָּד. וְהוּא הָיָה אוֹמֵר, וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ, מַה זֶּה תֹּהוּ? הוּא קַו יָרֹק שֶׁמַּקִּיף כָּל הָעוֹלָם, וּמִי הוּא? קְלִפַּת הָאֱגוֹז, וְזוֹהִי הַקְּלִפָּה הַחִיצוֹנָה, שֶׁהִיא יְרֻקָּה. לִפְנִים מִמֶּנּוּ - בּהוּ. אוֹתָן אֲבָנִים מְפֻלָּמוֹת שֶׁמֵּהֶן יוֹצְאִים מַיִם. מִתֹּהוּ נִמְשָׁךְ עוֹר וּבָשָׂר. מִן בֹּהוּ נִמְשָׁכוֹת הָעֲצָמוֹת. לִפְנִים מִמֶּנּוּ - בּהוּ. אוֹתָן אֲבָנִים מְפֻלָּמוֹת שֶׁמֵּהֶן יוֹצְאִים מַיִם.

ולכא' ברור כשמש שכוונתו לספרו של הרופא הגדול היהודי שגר בארץ רומי "שבתי דונולו" "חכמוני". 📎 דונולו קו ירוק.png📎 צילום מסך 2024-05-31 105856.png📎 צילום מסך 2024-05-31 110711.png

yesiknow #

ביטע זיי מסביר וואס די ווילסט ארוסברענגען @וחי בהם
לא זכיתי להבין הרמזים שקועך

הבאיתי ראיות שהזוהר העתיק מספרים מאוחרים "אסף הרופא" ושבתי דונולו. ודו"ק היטב.

וכן בזוהר נשא:
תָּאנָא, כָּל אִינּוּן תִּקּוּנֵי דִּלְעֵילָּא, דִּבְגוּפָא קַדִּישָׁא, (בדכר ונוקבא) כְּלָלָא דְּאָדָם, אִתְמְשִׁיךְ דָּא מִן דָּא, וּמִתְאַחֲדָן דָּא בְּדָא, וְאַשְׁקוּן דָּא לְדָא. כְּמָה דְּאִתְמְשָׁךְ דָּמָא בְּקִטְפִין דְּוָרִידִין לְדָא וּלְדָא, לְהָכָא וּלְהָכָא, מֵאֲתָר דָּא לְאֲתָר אַחֲרָא, וְאִינּוּן מַשְׁקִין (ס''א קסטין) דְּגוּפָא (נ''א לגופא). אַשְׁקְיָין דָּא לְדָא, מְנַהֲרִין דָּא לְדָא. עַד דְּאַנְהִירוּ כֻּלְּהוּ עָלְמִין, וּמִתְבָּרְכָאן בְּגִינֵיהוֹן.

ומקורו בדברי שבתי דונולו הרופא:

זוהר במדבר רי"ט: כְּלָיוֹת אֵשׁ, שֶׁמְּבַשְּׁלוֹת זֶרַע שֶׁיּוֹרֵד מֵהַמֹּחַ.

וכבר רבים תמהו שהוא נגד המציאות

ומסתמא גם זה למד חכמינו הרמד"ל מחכמת הרופא מקרטנאה .. 📎 צילום מסך 2024-05-31 141429.png וכן הרבה מהזוהר על הטחול מרה וכבד לקוחים משם.

ה' יצילנו וישלח מהרה משיחינו בזכות רבי שמעון האמיתי, כדי שלא נאבד חלילה אמונתינו אוי טאטע. וכדאי הוא לסמוך עליו בשעת הדחק. אוי מה היה לנו.

וחי בהם #

yesiknow #

ביטע זיי מסביר וואס די ווילסט ארוסברענגען @וחי בהם
לא זכיתי להבין הרמזים שקועך

הבאיתי ראיות שהזוהר העתיק מספרים מאוחרים "אסף הרופא" ושבתי דונולו. ודו"ק היטב.

אפשר גאר נעמען עס די "אנדערע" ספרים פון זהר .

לגבי די זרע , די זהר רעדט נישט פון די סטארעדזש, נאר די ביגינינג אף די מעקינג.
שבת שלום ומבורך

yesiknow #

וחי בהם #

yesiknow #

ביטע זיי מסביר וואס די ווילסט ארוסברענגען @וחי בהם
לא זכיתי להבין הרמזים שקועך

הבאיתי ראיות שהזוהר העתיק מספרים מאוחרים "אסף הרופא" ושבתי דונולו. ודו"ק היטב.

אפשר גאר נעמען עס די "אנדערע" ספרים פון זהר .

לגבי די זרע , די זהר רעדט נישט פון די סטארעדזש, נאר די ביגינינג אף די מעקינג.
שבת שלום ומבורך

זוהר בראשית:חוּט הַשִּׁדְרָה מָשׁוּךְ מִן הַמֹּחַ שֶׁל אָדָם וּבָא לָאַמָּה, וּמִשָּׁם הוּא הַזֶּרַע,

וכן אצל החכם הרופא:
📎 1.png📎 2.png

איך זעה נישט וואס די ענטפרס חי בהם,
פון ווי קומט דופעמין, סערעטאנין, ספערם , וכו' מקורו בהמח , חוץ פון מ"ר אין זבל איז אלעס קאנעקטעט מיט די ברעין , איטס די סענטראל קאמענד הכל במחשבה איתבררו (לשון הזהר הקדוש)

עוד מהרופא הקרטינאי...

תיקון ס"ט

נָפְלַת בְּבֵי מַרְעָא, וְאִתְכַּנְשׁוּ כָל אַסְיָין לְגַבָּהּ, וְלָא הֲווֹ יָכְלִין לְמִנְדַּע מַרְעָא דִילָהּ, אַסְיָא קַרְטְנָא הֲוָה תַמָּן דַּהֲוָה אִשְׁתְּמוֹדָע בִּדְפִיקוּ, בַּעֲשָׂרָה מִינֵי דְפִיקִין דְּבָעִי לְאִסְתַּכְּלָא בְּהוֹן אַסְיָא, לָקֳבֵל עֲשַׂר אֶצְבְּעָאן. (בא הרופא הקרטינאי..הרופאים מסתכלים בעשרה מיני דפיקות במישוש היד)
מִסִּטְרָא דְוּדְפִיקוּ דִילֵיהּ תַּמָּן בְּמִשְׁקָל, לָא סָלִיק וְלָא נָחִית, דִּי בְמַיָּא נָחִית לְגַבֵּי צַדִּיק נְבִיעוּ לְגַבֵּיהּ בַּאֲרִיכוּ, וְסָלִיק בֵּיהּ בַּאֲרִיכוּ דִתְּקִיעָה, בְּאֶשָּׁא אִיהוּ דְפִיקוּ בִשְׁבָרִים בִּתְּבִירוּ,.., בֵּינוּנִי וְדָא תְרוּעָה, קוֹל דְּמָמָה דַקָּה לְגַבֵּי שְׁכִינְתָּא תַּתָּאָה, תַמָּתִי, תַּם הַהוּא דְפִיקוּ בְּגִין דְּהֵבִיאוּ לָהּ בַּחֲשַׁאי.

ומקורו כמובן בכתבי שבתי דונולו אשר תרגם מדברי "אסף הרופא" שחיה בזמן הגאונים.

📎 הריאה.png זוהר: הֲרֵי לְךְ רוּחַ בַּלֵּב, שֶׁיּוֹצֵא מֵאֹזֶן שְׂמֹאל שֶׁל הַלֵּב, וְהִיא הָיְתָה הָרוּחַ הַצְּפוֹנִית שֶׁהִכְּתָה בְּכִנּוֹר דָּוִד, וּבָרוּחַ הַזּוֹ הָיָה מַכֶּה בַּחֲמֵשֶׁת הַנִּימִים שֶׁל הַכִּנּוֹר, שֶׁהֵם חָמֵשׁ כַּנְפֵי רֵאָה, וּבַקָּנֶה עוֹלֶה הַקּוֹל לַלֵּב, וְהִיא אֵשׁ אוֹכֶלֶת, מֵאֹזֶן יָמִין שֶׁל הַלֵּב שֶׁהִיא כְּלַפֵּי כָבֵד, וּמִמֶּנּוּ יוֹצֵא הַדִּבּוּר, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב הֲלֹא כֹה דְבָרִי כָּאֵשׁ, וְאִם לֹא כַּנְפֵי הָרֵאָה שֶׁנּוֹשְׁבוֹת עַל הַלֵּב, הָיָה שׂוֹרֵף כָּל הַגּוּף. וּכְמוֹ שֶׁאוֹתָן חָמֵשׁ כַּנְפֵי (ענפי) רֵאָה, כֻּלָּן פְּתוּחוֹת בְּלֹא סִרְכָה לְקַבֵּל קוֹל זֶה - כָּךְ גַּם צְרִיכִים לִהְיוֹת חֲמִשָּׁה תִּקּוּנֵי הַפֶּה, כֻּלָּם פְּתוּחִים בְּלִי סִרְכָה בַּחֲמִשָּׁה תִקּוּנִים, שֶׁהֵם: אחה''ע בַּגָּרוֹן. בומ''ף בַּשְּׂפָתַיִם. גיכ''ק בַּחֵךְ. דטלנ''ת בַּלָּשׁוֹן. זסשר''ץ בַּשִּׁנַּיִם.

וחי בהם #

הריאה.png

זוהר: הֲרֵי לְךְ רוּחַ בַּלֵּב, שֶׁיּוֹצֵא מֵאֹזֶן שְׂמֹאל שֶׁל הַלֵּב, וְהִיא הָיְתָה הָרוּחַ הַצְּפוֹנִית שֶׁהִכְּתָה בְּכִנּוֹר דָּוִד, וּבָרוּחַ הַזּוֹ הָיָה מַכֶּה בַּחֲמֵשֶׁת הַנִּימִים שֶׁל הַכִּנּוֹר, שֶׁהֵם חָמֵשׁ כַּנְפֵי רֵאָה, וּבַקָּנֶה עוֹלֶה הַקּוֹל לַלֵּב, וְהִיא אֵשׁ אוֹכֶלֶת, מֵאֹזֶן יָמִין שֶׁל הַלֵּב שֶׁהִיא כְּלַפֵּי כָבֵד, וּמִמֶּנּוּ יוֹצֵא הַדִּבּוּר, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב הֲלֹא כֹה דְבָרִי כָּאֵשׁ, וְאִם לֹא כַּנְפֵי הָרֵאָה שֶׁנּוֹשְׁבוֹת עַל הַלֵּב, הָיָה שׂוֹרֵף כָּל הַגּוּף. וּכְמוֹ שֶׁאוֹתָן חָמֵשׁ כַּנְפֵי (ענפי) רֵאָה, כֻּלָּן פְּתוּחוֹת בְּלֹא סִרְכָה לְקַבֵּל קוֹל זֶה - כָּךְ גַּם צְרִיכִים לִהְיוֹת חֲמִשָּׁה תִּקּוּנֵי הַפֶּה, כֻּלָּם פְּתוּחִים בְּלִי סִרְכָה בַּחֲמִשָּׁה תִקּוּנִים, שֶׁהֵם: אחה''ע בַּגָּרוֹן. בומ''ף בַּשְּׂפָתַיִם. גיכ''ק בַּחֵךְ. דטלנ''ת בַּלָּשׁוֹן. זסשר''ץ בַּשִּׁנַּיִם.

וחי בהם: איך האב געמיינט אז "זסשר"ץ און ל"ץ להל"ץ זענען נעמען פון מלאכים. אזוי האט מען אמאל גשריבן אז געוויסע צדיקים האבן אריינגעשריבן די שמות אין א קמיע וואס זיי האבן געגעבן פאר מענטשן.

אויף אידיש זאגט מען זיסער שרץ. און לץ לע-האלץ...לאל... עס איז אויך א שם פון א מלאך...!