אָדָם נִיכָּר בּ... וּבִּשְׁלַאקָתוֹ!
מתני': כמה מידות בעושי שלאק. המְעַשֶׂה את בניו, והוא עצמו מסתפק בצעקות ובגערות עליהם, חסיד רגיל. השוכר פאטריקאנים לעשות את מלאכתו והוא עומד עליהם וגומע ובולע צלחת יאפטשיק מגרילל אן לי, חכם. העומד על מרפסתו עם אשתו המקושטת ומקיש בפטישתו למען ישמעו רחוקים ויבואו לראות כבלע את חתיכת העץ תחת מקישתו, הרי זה שאו אףף. הגורר לייטערתו הישרה ועומד עליה כאשר היא נסמכת על הדופן העקומה, ועושה את מלאכתו סתם לשם מצות שלאק, הרי זה מאותם שאנחנו משמיטין מהם תמיד את פארקינגתם מתחת לאפם.
גמ': ותו ליכא? והאיכא הא דתנו רבנן, מעשה בחסיד אחד שהיה פויל ווי דער רוח, ולא עשה שלאק לסוכתו, וגשם עזה ניתח ארצה ובא על החסיד לשטפו ולאבדו מן העולם. צרח אותו חסיד צריחה אחת גדולה וחזקה עד שלכל פמליא של מעלה האט געגרידזשעט אין די אויערן, וביקש כל העולם כולו להזדעזע כמה מאות אינטשעס על כמה מאות אינטשעס, ונשמטו כמה מלאכים ממעמדם ופרשו כנפיהם מעל סוכת אותו חסיד, וכנשר יעיר קנו על גוזליו ירחף כן החזיקו את הגשם מעל סוכת החסיד שלא ירד לתוכה. ושמח אותו חסיד שמחה גדולה, ואכל עוד שטיקל קוגל ועוד שטיקל בשר בהמה עד שהשמין מאוד, ויצתה בת קול ואמרה בכריסו של זה אני מוכן לעשות סוכה לבנש"קים לעולם הבא, הדא הוא דכתיב כי בקרובי אקדש, אל תקרי בקרובי אלא בקרבי, בקרביים של חסידים. - לא קשיא, כאן ביש לו חסידים שכותבים עליו פאנטאזיעס, כאן באין לו.
מתני': כיצד עושין שלאק? חסידים הראשונים היו נותנין על גבי מקלות חתיכת בלויע פלאסטיק, ומטאטא הכינו בצד במקום שעוברין ושבין לא יכירו בו, והיה כאשר התחיל לטפטף, חתרו עם המטאטא למצוא על הפלאסטיק איזה חור כדי למשוך על ידו את הפלאסטיק על גבי הסוכה. באחרונה, התחילו הללו לחבר פייפ גדול על צד אחד, וכך הקילו על עצמם את מלאכת הגלילה, והמטאטא הניחו למשמרת כדי להרביץ את הילדים לעת הצורך.
גמ': מאי דכתיב כי בזיעת אפיך תאכל לחם? יש אוכל לחמו בתוך סוכתו אפילו אם הגשם יורד בחוץ, ושמח בסעודתו. ויש אשר אוכל את לחמו בתוך סוכתו אפילו אם הגשם יורד בחוץ, אבל כיון שזיעתו יורדת מפניו אל תוך פיו, ומאפו אל תוך צלחתו, הוא טועם במאכלו טעם זיעה, ואינו שמח בסעודתו. מתקיף להו, חסידים הראשונים היו נותנין על גבי וכו' הרי שהיו מזיעין מאוד, והרי מתוך שחסידים הם למה יכנסו לכלל קללת אדם? אלא, כיון שאפשר לעשות בקל ולא עשה, הרי זה שוטה, ואסור לרחם עליו. והילכתא, מתקשרין ללייטערס עם מידת הסוכה, ובתוך רגע מסתדרין עם שלאק מעולה.
[המשך יבוא]
גמ': ותו ליכא? והאיכא הא דתנו רבנן, מעשה בחסיד אחד שהיה פויל ווי דער רוח, ולא עשה שלאק לסוכתו, וגשם עזה ניתח ארצה ובא על החסיד לשטפו ולאבדו מן העולם. צרח אותו חסיד צריחה אחת גדולה וחזקה עד שלכל פמליא של מעלה האט געגרידזשעט אין די אויערן, וביקש כל העולם כולו להזדעזע כמה מאות אינטשעס על כמה מאות אינטשעס, ונשמטו כמה מלאכים ממעמדם ופרשו כנפיהם מעל סוכת אותו חסיד, וכנשר יעיר קנו על גוזליו ירחף כן החזיקו את הגשם מעל סוכת החסיד שלא ירד לתוכה. ושמח אותו חסיד שמחה גדולה, ואכל עוד שטיקל קוגל ועוד שטיקל בשר בהמה עד שהשמין מאוד, ויצתה בת קול ואמרה בכריסו של זה אני מוכן לעשות סוכה לבנש"קים לעולם הבא, הדא הוא דכתיב כי בקרובי אקדש, אל תקרי בקרובי אלא בקרבי, בקרביים של חסידים. - לא קשיא, כאן ביש לו חסידים שכותבים עליו פאנטאזיעס, כאן באין לו.
מתני': כיצד עושין שלאק? חסידים הראשונים היו נותנין על גבי מקלות חתיכת בלויע פלאסטיק, ומטאטא הכינו בצד במקום שעוברין ושבין לא יכירו בו, והיה כאשר התחיל לטפטף, חתרו עם המטאטא למצוא על הפלאסטיק איזה חור כדי למשוך על ידו את הפלאסטיק על גבי הסוכה. באחרונה, התחילו הללו לחבר פייפ גדול על צד אחד, וכך הקילו על עצמם את מלאכת הגלילה, והמטאטא הניחו למשמרת כדי להרביץ את הילדים לעת הצורך.
גמ': מאי דכתיב כי בזיעת אפיך תאכל לחם? יש אוכל לחמו בתוך סוכתו אפילו אם הגשם יורד בחוץ, ושמח בסעודתו. ויש אשר אוכל את לחמו בתוך סוכתו אפילו אם הגשם יורד בחוץ, אבל כיון שזיעתו יורדת מפניו אל תוך פיו, ומאפו אל תוך צלחתו, הוא טועם במאכלו טעם זיעה, ואינו שמח בסעודתו. מתקיף להו, חסידים הראשונים היו נותנין על גבי וכו' הרי שהיו מזיעין מאוד, והרי מתוך שחסידים הם למה יכנסו לכלל קללת אדם? אלא, כיון שאפשר לעשות בקל ולא עשה, הרי זה שוטה, ואסור לרחם עליו. והילכתא, מתקשרין ללייטערס עם מידת הסוכה, ובתוך רגע מסתדרין עם שלאק מעולה.
[המשך יבוא]
