שיר השר״ים אשר לשש

שר"י פאר גייגער איז ע"פ דינא דשו"ע. מעגליך אז שפינאזא פארדינט אויך אזא טיטל, אבער שפינאזא האט נאר פארצייכנט זיינע דעות און ווער ס'האט געוואלט האט זיך געקלאמערט ארום אים, גייגער האט געוואלט טוישן דעם כלל, ועל זה השצף קצף. שר"י פאר היטלער איז אפילו אינעם חילוני'ס אויגן, שר"י פאר גייגער איז אין א שותו"מ'ס אויגן.

כִּי יֵשְׁבוּ אַחִים יַחְדָּו וּמֵת אַחַד מֵהֶם וּבֵן אֵין לוֹ לֹא תִהְיֶה אֵשֶׁת הַמֵּת הַחוּצָה לְאִישׁ זָר יְבָמָהּ יָבֹא עָלֶיהָ וּלְקָחָהּ לוֹ לְאִשָּׁה וְיִבְּמָהּ. וְהָיָה הַבְּכוֹר אֲשֶׁר תֵּלֵד יָקוּם עַל שֵׁם אָחִיו הַמֵּת וְלֹא יִמָּחֶה שְׁמוֹ מִיִּשְׂרָאֵל.

מי שיש לו אח מ"מ אפילו ממזר או עובד כו"ם בין קטן בין גדול משיצא ראשו ורובו לאויר העולם קודם שימות אחיו ה"ז זוקק את אשתו לייבום

נפלה לפני יבם משמד, יש מי שמתיר אם היה משמד כשנשאה אחיו; ואין לסמך עליו

אם המת היה משמד, אשתו זקוקה לאחיו

נהורא נפישא

משא"כ די אלע וואס האבן געפירט א מלחמה מריחוק מקום, און האבן נישט געקענט אויף א פערזענליכן אופן יענעם אקעגען וועם זיי האבן לוחם געווען, האבן זיך יא געטרויעט צו שרייבן אקעגן דעם מענטש פערזענליך, ווייל די נאמען אקעגן וואס זיי זענען לוחם איז אין זיין קאפ נישט א פערזענליכקייט נאר אן אבסטראקטער זאך וואס איז איינס מיט די מיינונג אקעגן דאס וואס זיי זענען לוחם, און דאס האט נישט צוטאן דוקא מיט קנאות וכאמור.

(אדרבה אין דעם ספעציפישן פאל דארף מען צו קוקען אויב די גרויסער בר-פלוגתא פון גייגער -רש"ר הירש- שרייבט אמאל אין זיינע שריפטן אויף גייגער - שר"י-)

מעשה ברבי אברהם בורנשטיין, בעל "אבני נזר", ששמע יהודי מזכיר שם רשע מישראל ומוסיף "ימח שמו וזכרו". פנה אליו רבי אברהם ושאלו: "היודע אתה מה הדין בישראל משמד שמת בלא בנים?" שתק הלה. המשיך הרבי: "הנה הטור ושלחן ערוך פוסקים, שמומר שמת בלא בנים, אשתו חיבת בחליצה (אבן העזר קנז, ה), וחליצה הרי היא במקום יבום, ובמצוה זו אומרת התורה: ’יקום על שם אחיו המת ולא ימחה שמו מישראל’ (דברים כה, ו). ועתה הגע בעצמך: הנה התורה אומרת ’ולא ימחה’, ואלו אתה - הפקח הגדול - פוסק ’ימח שמו’?! אתמהא!".

רבי יוסף חיים זוננפלד זצ"ל, כששמע שאחד ממקרביו קלל את אחד האפיקורסים המפורסמים ביותר בירושלים, הגיב: אין אני נוהג ככה! הקדוש ברוך הוא מלא רחמים והוא יכול לרחם גם על רשעים כאלו. אין עיני צרה אם פלוני ירחם מה’ וגם יזכה לחיי עולם הבא. כאן, בעולם הזה, אנו מחויבים להתנגד להם, כי הרי הם מזיקים ומקלקלים את הסביבה, מה שאין כן כאשר עברו לעולם הבא. ולבסוף הפטיר: וכלום אתה חושב שאין כל צד טוב ברשע פלוני?! אין הקדוש ברוך הוא מקפח שכר כל בריה, ואפילו שכר שיחה נאה, ואין עברה מכבה מצוה, וזכות אינה בטלה אפילו באלפי אלפים חובות.

יהושע חיים

איך מיין אז עס איז דא א אינטערשייד ציווישן ימ"ש און שר"י ופשוט הוא
ימ"ש זאגט מען נישט אויף א איד (כהסיפור של הגרי"ח) משא"כ שר"י

Sent from my Fire Phone using Tapatalk

Geiger was trying to defend the liberalization. Let's also just keep in mind that Geiger was an observant Jew. He observed Judaism in the way which we today would call sort of, let’s say, Modern Orthodox. He did not travel on Shabbat. He kept kosher. He fasted not only on Yom Kippur, but on Tisha B'Av and other fast days and so on. So again, we can't confuse that kind of liberalization of Judaism of the 19th century with what we see today. It's different

But he also saw what was happening around him. He saw that Jews, as they were entering European society, were going to work on Shabbat because they owned a store and they needed to, or they were going to school because they were in a public school, a state school, and had to take their exam or just simply go to class, etc. So he understood that these changes were happening and he wanted to just hold it together, hold the Jewish community together and not give people the sense that by doing this, they were simply no longer Jewish or no longer practicing Judaism

So it wasn't that he was looking for ways to justify Jews not being religious. I don't think that's what was in his mind at all. That wasn't his temperament. He was after all trained as a rabbi and practiced as one. And yes, he was concerned about prayers, about certain beliefs