על המחיה
דער גאנצער פשעטל האט ער פארשריבען אין זיין ספר "אמת ליעקב" על התורה, פרשת בראשית עמ' טו , וז"ל:
ודברי רמב"ן אלה הם שעמדו לי נשעה
שראינו איך שבני אדם יורדים מעל המטוס
ע"י סולם על גלגל הלבנה וחשבתי בלני מה
יענה כעת הרמב"ם ז"ל שכתב שהלבנה היא
בעלת צורה רוחניתוו והרהרתי כלבי שנעת
נצחה הקבלה את הפיליסופיא ונחמתי את
עצמי כדברי רמב"ן אלו
אבל כפי שאנחנו מתייחסים לדברי
הראשונים שסוברים אנו בגדר של אלו ואלו
דברי אלקים חיים א"כ אע"פ שכמקום זה
אין הלכה כמותו אבל שיהיו דבריו דברי
טעות לא יכולתי להשלים ואם טעה
הרמב"ם בהלכות יסודי התורה מדוע לא
יטעה בהלכות שכת וכדומה
והנראה בזה דהנה לכאורה יש לתמוה
על כל הענינים שכתב הרמב"ם בארבעת
הפרקים הראשונים של הלכות יסודי התורה
הא כתב הרמב"ם בסוף הלכות אלו פ"ד
הלי"ג וז"ל ועניני ארבעה פרקים אלו הם
שחכמים הראשונים קוראין אותו פרדס וכו'
ובחגיגה דף י"א ע"ב איתא אין דורשין
במעשה כראשית כו' ולא במרכבה ביחיד
אא"כ היה חכם ומבין בדעתו וכו' וא"כ
כודאי לא נכתבו עניינים אלו אלא נמסרו
כעל פה מפה לאוזן וא"כ איך כתכן
הרמצים בחיבורו ופירסמם לכל וכפרט
שהרמב"ם עצמו בפ"ר הל"י הביא הדין
הזה שאין דורשין בדברים האלו ברבים וכו'
וא"כ מדוע כתכן בספרו
ובעל כרחנו אנו צריכין לומר שמה
שמסר לנו הרמב"ם בפרקים אלו אין זה לא
מעשה מרכבה ולא מעשה בראשית אלא
כתב כל הר' פרקים אלה מדעתו הרחבה
מתוך ידיעות בחכמות חיצוניות כלומר
שלא מחכמת התורה אלא הרי זה
פיליסופיא בעלמאי ונאמר שכבר השיג
עליו הגר"א ביו"ד סי' קע"ט סקי"ג
שהפיליסופיא הפתו ברוב לקחה ועיי"ש
והרמב"ם כתב פרקים אלו רק בתור הקדמה
לספר יד החזקה ועיקר הספר מתחיל מפרק
ה' כל בית ישראל מצווין על קידוש השם
וכו' ואין לדמות טעויות בהלכות אלו
לטעויות בהלכות שכת וכדומה ודו"ק.