כמיהת הנשמה - שיר

את מסוה הבושה מעל פני
אקרע, אתלוש ואסיר
בכבלי ידי – ארשה פריצה
ודרור אקרא לעצמי, האסיר.

אני הוא בן-האל הנכלא,
בכנסיות מפוארות –
יפעת הדר, חודים מרהיבים,
וצריחים נישאים, נישאים.

אני הוא האלוה הנִשבָּה,
הוליכוני מארץ מגוריי
אל מקום מרעה ודשן
לארמונות, היכלות, אולמות.

אני הוא האל המתייסר –
עלי צלב תלוני, גם השאירוני
דמי הניגר לעד לא ישקוט,
כי גונב גונבתי מבית אבי.

אהובה לי האדמה הבוערת
שרופת החמה, האדומה –
נעדרת היופי של מוצרט
ספוגת החלב, משדי האימא.

לא רמברנדט ולא באך,
אבקש רק פני האמש.
לחינם צבעתם עורי בלבן,
נפשי ממילא חרוכת שמש.

אילו לא נתתם ידי בכבלים
אילולי הבושה המדומה –
הייתי נתלש מעץ הצליבה
ובורח לי אל אימא, אל אימא...

לאותו עבר, לאותו כיוון,
הנשקף אלי בזהרורי השחר
בעת אשר רגלי צמודות
בתפילה חרישית מזרחה.

את המסוה מעל פני אתלוש,
אברח לעבר יגון מדברי
לא עוד מז'ור, כי אם מינור -
יהדהד לו בליל סהרורי.

אל מקאם עצוב וגונח,
העולה מן המזרח, ממרחק
ובחלומי נדמה הוא -
זה קול היקום המוחה דמעתו.

את בגדי פשטתם מעורי,
את קלוני להנציח,
להראות קבל עם ומלואו
את פצעי, את דמי הזועף.

לחינם אסרתם אותי,
ומסכה על פני הלבשתם –
יבוא היום וניטשה יכריז
את אלוהיכם אתם המיתם...

הן על מותי דיברתם תמיד
ואמות גם היום פעמיים,
אך יעברו נא יומיים שלשה
ואשוב שנית לחיים.

אבל הפעם אתחנן, אבקש
לא עוד! הביתה אלכה,
אל אבי ואל אמי,
אל מקומי הראשון אשובה...

👍

זייער עלעגאנט, איך גלייך אויך דאס רעפראנצן צו די קלאסיקער, נאר זי זייער קריסטלעך.

ווער וואלט זיך געגלייבט אז אין דעם היינטיגן דור שפל וועלן נאך אויפשטייגן פאעטן ביי אונז וואס וועלן זיין בכח צו פראדוצירן אזעלכע געטליכע שירים.

נהורא נפישא

זייער עלעגאנט, איך גלייך אויך דאס רעפראנצן צו די קלאסיקער, נאר זי זייער קריסטלעך.

מ'קען אויך זאגן אז ס'איז אנטי-קריסטלעך. א פראגע וויאזוי מ'קוקט.

פלאוויוס, סאבלימיש!! גלייב מיר, ווען דו וואלסט דאס ארויסגעשטעלט צום שושנים פארמעסט, וואלט דאס אויך געווינען.

@יאיר, א דור אין וועלכן ס'לעבן מאדערנע משלי'ס און ישעיה'ס, איז נישט קיין דור שפל.