אשכול אן א טיטל #4256

דער פאסט איז אראפגענומען געווארן

ד. לכלוך.
1. מיקל – או"ח (גבי ת"ב, סי' תקנ"ד סעי' ט', "אם היו ידיו מלוכלכות בטיט ובצואה, מותר לרחוץ להעביר הלכלוך"), או"ח (גבי יו"כ, סי' תרי"ג סעי' א', "ואם היו ידיו או רגליו או שאר גופו מלוכלכים בטיט או בצואה, או שנטף דם מחוטמו, מותר לרחצם; שלא אסרו אלא רחיצה של תענוג"), יו"ד (גבי אבלות, סי' שפ"א סעי' א', "ואם היה מלוכלך מטיט וצואה, רוחץ כדרכו ואינו חושש").

ה. לזיעה.
1. מיקל – מ"ב (סי' תרי"ג ס"ק ב' ממג"א ולבוש, "שלא אסרו אלא רחיצה של תענוג. מלשון זה משמע דאם הזיעה הרבה ורוצה לרחוץ להעביר הזיעה מותר כיון שאינה רחיצה של תענוג ומ"מ מי שאינו איסטניס וא"צ לרחיצה זו כ"כ נכון להחמיר שלא לרחוץ בשביל העברת הזיעה כמו שאסור לסוך בשמן להעביר הזוהמא כמו שמבואר בסימן תרי"ד").
א) הגרח"ק שליט"א (מכתב, "שם מיירי במחלה של זיעה").
2. מחמיר – ערה"ש (סי' תרי"ג סעי' א' מט"ז סי' תרי"ד ס"ק א' ודגל מרבבה שם [אמנם עי' מהד"ת] ויד אפרים שם).
3. מי שמריח לא טוב, מפריע ממש לאחרים.
א) מחמיר – הגרח"ק שליט"א (שאלת רב ח"ב פרק ל"ג אות י', "אין להקל").

ו. פוסקים.
1. מיקל.
א) אג"מ (אה"ע ח"ד סי' פ"ד אות ד', שמעתתא דמשה ס"ק כ"ו) – "ולגבי שאלת בני הישיבה אם ביום חום מותר לרחוץ אחר ר"ח אב עד ערב ת"ב מאחר שמכונים להסיר הזיעה, ולא מחמת תענוג, באמת יש להקל".
ב) אמת ליעקב (הע' תקי"ד) – "איסור רחיצה בתשעת הימים הוא רק באופן של תענוג, אבל אם הוא מלוכלך או מיוזא או שנודף ממנו ריח רע מותר".
ג) הגר"ש איידר זצ"ל (ריש עמ' י"ב) – "if one is dirty or perspired, he may wash or bathe to remove the dirt or perspiration".
ד) הגרחפ"ש שליט"א (דברי חכמים או"ח אות תס"א) – "שמזג האויר במקום המ"ב היה הרבה יותר קל ואורירי מאשר אצלנו ובמדיתנו כיון שחם מאד בקיץ וגם הלחות גבוהה מאד (ושייך בנו דין מצטער) וגם יש היתר של כבוד הבריות, ומותר לו להתקלח במים קרים כל הימים (ואין צריך לכך, אפי' קצת מים חמים מותר, אבל רק כשצריך לכך)".
ה) תשובות והנהגות (ח"ב סוף סי' ר"ס, ח"ד סי' קכ"ט) – "לכאורה באבילות ישנה אין לאסור כל גופו בצונן ... דמקור דבריו הוא בתה"ד ואיהו גופו כתב (ק"נ) שראה נוהגין מר"ח לרחוץ בנהר, רק מסיק שהמחמיר תבוא עליו ברכה, ויש לומר דמאי דהחמיר היינו דוקא רחיצה דומיא בנהר להתענג, אבל במקלחת כשאינו לתענוג לא אסר כלל במדינות החמין שמזיעים דלא גרע מת"ב גופי' דלהעביר הזוהמא שרי (תקנ"ד ס"ט), ואפילו ביוהכ"פ יש מתירין ... מהחזו"א ... אין למדים הלכה מפי מעשה ... יש להקל כשמצטער מזיעה ... בשבועה שחל בו ת"ב ... אבל בתשעת הימים שאינו אלא מנהג ... אם הוא מצטער מזיעה ומחמיר מלרחוץ בצונן הרי הוא מהמתמיהין, ודי למי שרוצה להחמיר ע"ע בשבוע שחל בו ת"ב ... סוף דבר, אדם שמזיע רחיצת כל גופו בצונן אין לחשוש".
ו) רבבות אפרים (ח"ה סי' שע"ו אות י') – "זה כמה פעמים שנשאלתי מאנשים דמזעים הרבה וקשה להם לא להתרחץ כל הט' הימים כי הזיעה עליהם מה יעשו, ועניתי היות דלא עושים לתענוג אלא להסיר הזיעה אז מותר, וכעת קניתי שו"ת אגרות משה ... עכ"ל, ולפי"ז עניתי יפה".
ז) שו"ת אור יצחק (או"ח סי' רי"ט, על סעי' ז' ד"ה ואגב) – "לא אוכל להתאפק מלהעיר על מנהג של הרבה אנשים אשר לא מתרחצים מר"ח אב עד העשירי בו, וחושבים שלרחוץ הוא איסור גמור, וגורמים בזה לנזקי שכנים וחלול ה' העולה על כולנה, כי למרבה הצער בימים אלה החום גובר והזיעה מתרבה והריח נודף, וא"א לעמוד גם מחוץ לד' אמותיהם, ולפעמים מתכנסים למקום צבור בבית הכנסת וכדומה וכן באוטובוסים, וקשה לעמוד שם בגלל זה. ואין צורך להאריך בגריעות הדבר ובחילול ה' הגדול שיש בדבר זה. והנה מפורש בשו"ע שכל הרחיצה שאסורה הוא רק ברחיצה לתענוג אבל להעביר הלכלוך והטיט מותר, ואני מוסיף שזה גם מצוה, וודאי שמותר וצריך להשתמש בסבון וכל דבר שמנקה היטב ובמים חמים. ורחיצה של תענוג נקרא שהולכים לבריכת מים או לים וכדומה לזה ... וגם האדם יתרחץ בכל יום בתשעת הימים (חוץ מת"ב) כמו שצריך להתרחץ בכל יום בכל ימות השנה ... ועיין בגמ' בשבת [דף נ' ע"ב] רוחץ אדם פניו ידיו ורגליו בכל יום בשביל קונהו, משום שנאמר [משלי ט"ז ד'] כל פועל ה' למענהו, וכתב שם רש"י בד"ה בשביל קונהו - לכבוד קונהו, דכתיב [בראשית א' כ"ז] בצלם אלהים עשה את האדם, ועוד דהרואה בריות נאות אומר ברוך שככה לו בעולמו, ע"כ. ובודאי שלאו דוקא פניו ידיו ורגליו, כי אם כל גופו אינו נקי בודאי הוי כנזם זהב באף חזיר, ולא רק שאינו גורם לשבח בוראו אלא גורם לחלול השם, ואומרים עליו אוי לרבו שלמדו תורה [יומא דף פ"ו ע"א]".
2. מחמיר.
א) אור לציון (ח"ג פרק כ"ז סעי' ה') – "ואפילו מצטער בזיעה אין לו לרחוץ אלא אם כן אינו יכול לסבול את ריח הזיעה שבו, או שריח הזיעה נודף ומורגש בסביבתו, או שיש עליו לכלוך ממש, כגון פועל או הבא מן הדרך וכדומה. וכן מי שיש לו פצעים ברגלים וכדומה".
ב) הגרשז"א זצ"ל (הליכות שלמה בין המצרים פרק י"ד סעי' י"ח, אמנם עי' שלמי מועד עמ' תפ"ב) – "אף מי שההמנות מרחיצה גורמת לו צער, אין לו להקל משום כך כלל ברחיצה בתשעת הימים".
ג) הגרח"ק שליט"א (שאלת רב ח"ב פרק ל"ג אות ט') – "אין זה חומרא של החזו"א אלא איסור גמור מדינא דפוסקים".
3. אבר אבר.
א) שבט הלוי (ח"ז סי' ע"ז אות ב') – "בענין הרחיצה, לפי מנהג שלנו כל תשעת הימים אין לרחוץ רק פניו וידיו ורגליו בצונן, ובלי סבון כמבואר במג"א בשם הלבוש, ובשאר אחרונים. מכ"מ פה אה"ק שלפעמים החום גובר ומזיעים הרבה - מותר לרחוץ גם כל גופו בצונן - ויעשה זה דרך אברים אברים לא בבת אחת, והדבר מסור ללב ירא ה' מתי להקל בזה".
שבט הלוי (קובץ מבית לוי חי"ג עמ' כ"ט אות א', הע' ב') – "במקומות החמים כמו פה באה"ק שהחום גובר ומזיעים הרבה יש להקל לרחוץ כל הגוף בצונן, אבר אבר, ולא כל הגוף בבת אחת. והדבר מסור ללב ירא ה' מתי להקל בזה [וכן מקובל בשם מרן החזו"א זצ"ל]".
4. מר"מ – דברי יציב (ח"ב סי' רל"ז אות ד'), הגריש"א שליט"א (אשרי האיש ח"ג פרק ס"ט סעי' ל"ו), קרא עלי מועד (פרק ג' ס"ב, הע' ה'), והערות מהגרח"ק שליט"א (שם), פסקי תשובות (אות מ"ח), ג' שבועות (ארטסקרול, עמ' צ').
5. צדדים להקל – עי' תשובות והנהגות (ח"ד סי' קכ"ט מיו"ד סי' שפ"א, וש"ך שם ס"ק א'), ושערים המצויינים בהלכה (סי' קכ"ב ס"ק י"ג).
א) באבל, נוהג להקל - כש"ך.
ב) מראש חודש - התרה"ד, שראה נוהגין מר"ח לרחוץ בנהר, רק מסיק שהמחמיר תבוא עליו ברכה.
ג) דמאי דהחמיר היינו דוקא רחיצה דומיא בנהר להתענג, אבל במקלחת כשאינו לתענוג לא אסר כלל במדינות החמין שמזיעים.
ד) דלא גרע מת"ב גופי' דלהעביר הזוהמא שרי (תקנ"ד ס"ט), ואפילו ביוהכ"פ יש מתירין.

ז. סבון.
1. מר"מ – הגרשז"א זצ"ל (שלמי מועד עמ' תפ"ב), הגר"א נבנצל שליט"א (שלמי מועד פרק צ' הע' מ"ב).
א) אמת ליעקב (הע' תקי"ד) – "ואם יכול לנקות את עצמו בלי סבון, עדיף שלא להשתמש בסבון. ויותר טוב להשתמש במים קרים עם סבון מלרחוץ במים חמים בלי סבון".
ב) שבט הלוי (ח"ח סי' קכ"ז אות א', קובץ מבית לוי חי"ג עמ' ל' אות ו', עמ' נ' אות א') – "אבל אם אינו תענוג באמת רק להעביר הזוהמא הלא מבואר באו"ח סי' תרי"ג ס"א דלא אסרו אלא רחיצה של תענוג, ומבואר שם בפוסקים בשם הלבוש ורבינו מנוח ועוד דלהעביר זוהמא מותר אפילו ביוה"כ החמור, מכ"ש בט' ימים עד ט"ב שאינו אלא חומרת הדורות, כי מעיקר הדין רק בט"ב אסור, ופשיטא דגם עם בורית שרי ומהאי דסי' תקנ"ד לענין אשה המבשלת וכן לענין לעבור במים כדי לקבל רבו שכ' הפמ"ג דאי לאו משום מצוה לא התירו אף על גב דאינו רחיצה של תענוג, אין הדמיון עולה יפה, חדא דשאני התם בט"ב עצמו כאשר הרגיש כבודו, אבל יותר מזה דהתם הו"ל גם פס"ר דתענוג, וכהאי דר"ה כ"ח ע"א דהמודר הנאה ממעין טובל בו בימות הגשמים אבל לא בימות החמה, משום הנאת הגוף בהדי מצוה, ולזה צריכים לטעם מצוה בסי' תקנ"ד, סו"ד פשוט דלהעביר זוהמת הזיעה מותר רחיצה גם בבורית אם נצרך לכך, מכ"ש בימים ובמקומות החמין, אבל כנראה רק בצונן שזה מספיק לכך, ואין להאריך בפשוט".

לעיקוואד

איך בין דיר מעתיק א שיינער קורצער סיכום מיט פילע ציטאטן פון פוסקים וואס איך האב געטראפן אזוי נאכפרעגנדיג זיך ביי ר' גוגל'ן. איך ווייס נישט ווער דאס איז אבער איך שיהיה תבוא עליו ברכה.

פערינא

טיפה תורות

קרעמער1

(קען זיין אז ער האלט אז הוז"ל איז נישט אזא גרויסער איסור, אבער עפ"י פשטות הזוהר איז עס דאך זיכער א הארבע זאך. נישט אזוי?)

דעת תורה

שוין, כ'האב נישט געוואלט דערמאנען די נקודה, ס'וועט מסתמא זיין קלים וואס וועלן עס אננעמען למעשה, אבער עס איז גוט אויף צו זען מיט וועלכן "פוסק" מען דיעלט דא...

דער ענין פון אבר אבר ווערט געברענגט אין די פוסקים לגבי רחיצה ערב שבת, - וואס אגב פון דעם גאנצן איבערקערעניש וועגן רחיצה ערב שבת איז כמעט א ראיה מוכרחת אז נישט נאר רחיצה של תענוג איז אסור, ווייל דאס איז דאך לכבוד שבת, אלא שיש לחלק דמ"מ רוחץ בכוונת רחיצה משא"כ כשרוחץ להסיר הזיעה - דארט זעט מען דעם יסוד אז אבר אבר איז גרינגער.

דעת תורה

דארט שטייט - אויב כבוד תורתי איז זיך נישט טועה - אז אפילו דאס וואס מען מעג וואשן ער"ש, זאל מען עס טון יעדע חלק עקסטער, נישט פניו וידיו אדער ידיו ורגליו אויף איינמאל. ומכאן המקור לחילוק זה של אבר אבר.

געפילטע פיש

קרעמער1

(קען זיין אז ער האלט אז הוז"ל איז נישט אזא גרויסער איסור, אבער עפ"י פשטות הזוהר איז עס דאך זיכער א הארבע זאך. נישט אזוי?)

זעט אויס ער האלט אז ער דארף פסקנן הלכה, נישט קבלה.

זעמיל מילכיגער

לדעתי זיכט די עולם התירים נישט ווייל זיין בחור'ל שוויצט, פשוט קיינער און 2015 איז נישט משים לב אויפן חורבן, ווען איינער זיצט שבעה ל"ע זיכט ער נישט אזויפיל התירים מיט זיינע שוויצערייען, יעדער מיט אביסל געפיל צום טויטען פארשטייט אז די וואך ליידט מען אביסל, נאר אז די חורבן איז ביי איהם נישט אזוי ווי א טויטען זענען נישט שולדיג קיין דיינים אדער שו"ע.
איך מיין נישט קיינעם פרעזענליך, אני הקטן האט אויך גענאסן היינט ווען א שטראם פון וואסער האט באגאסען מיין נאקעטען גוף, אבער בלעימען רבנים איז זיכער נישט גערעכט.

די קעניג פין אמעריקע

פארוואס פלאשען זיי נישט?

samiam

די קעניג פין אמעריקע

פארוואס פלאשען זיי נישט?

די וואסער קען ערגעץ ארויף קומען און דאס איז זריעה or something like that...

שמעקעדיג

ויסעו משאוער ויחנו בטוילעט.