לכאורה האט עס נישט מיט חילול השם אבער ס׳איז ווערד אמאהל אריין צי טראכטען אין די סוגיא פין זיך שאקעלן אויב ס׳איז א מנהג שטות אדער גאר א הייליגע מנהג און איך וועל דא ברענגען א פאר מקורות:
השל"ה
המתנועע בתפילתו, גורם בטול כוונתו. והעמידה בלי התנועעות כלל עוזר על הכוונה. ומה שאמר (תהלים לה, י) כָּל עַצְמוֹתַי תֹּאמַרְנָה וגו', היינו בשירות ותשבחות, וברכות קריאת שמע, ותלמוד תורה, אבל לא בתפילה. ואם יש מי שאמר כן גם בתפלה, נראה לי שאין לחוש לדבריו, כי הנסיון מוכיח, שהעמידה בלי נענוע בתפילה, גורם לכוון הלב. וראה בעיניך, הישאל אדם שאלות ממלך בשר ודם, וגופו מתנועע כנוע עצי יער מפני רוח?! (השל"ה הוא מסכת תמיד בספר נר מצוה)
כף החיים והרמ"ע מפאנו ורבי ישראל סרוג
כף החיים (סימן מח אות ז: שם בהגה) ונהגו המדקדקים להתנועע וכו'. אבל בתפלה אין להתנועע, הרמ"ע (בתשובותיו סימן קי"ג) וכן כתב עוד הרמ"ע (באלפסי זוטא פרק אין עומדין) 'רַק שְׂפָתֶיהָ נָּעוֹת' (שמואל א' א, יג) מסתברא לן ד'רַק' אתא למעוטי נענוע הגוף לא אמרו כָּל עַצְמוֹתַי תֹּאמַרְנָה אלא בפסוקי דזמרה ודומיהן עכ"ל.
ובשיטת רבו אמרה הרב המקובל מוהר"ר ישראל סרוק שכן כתב בהגהותיו דלא יתנועע בתפלה רַק שְׂפָתֶיהָ נָּעוֹת' והגם דכל דעביד כמר עביד ודעביד כמר עביד כמו שכתב הרב מגן אברהם מכל מקום שפרא מילתא להנהיג עצמו שלא להתנועע בתפלה שהוא כעומד לפני המלך וכמו שכתבו מהר"י סרוק והרמ"ע. מחזיק ברכה אות ה'. ועיין לקמן סוף אות ט'.
חיד"א
אפילו המתנועע יהיה בנחת לא בתנועות גדולות וקולות משונים, וידעו שעומדים לפני מלך הכבוד. (מחזיק ברכה אות ו')
רבי רחמים נסים יצחק פלאג'י והזוהר
ט. שם בהגה. דוגמת התורה שניתנה ברתת. וז"ל ה"ר דוד אבודרהם (דף י"ח ע"ג) ונהגו ישראל להתנועע בשעה שקורין כי כשנתנה התורה נרתעו כולם שנאמר (שמות כ, יד) 'וַיַּרְא הָעָם וַיָּנֻעוּ' וכן כתב רבינו יעקב בעל הטורים ברמזיו על התורה שם בפרשת יתרו וז"ל 'וַיַּרְא הָעָם וַיָּנֻעוּ' על כן מתנענעים בשעת לימוד התורה לפי שהתורה ניתנה באימה ברתת בזיע ע"כ. (יפה ללב אות ז') וז"ל הזהר הקדוש (פרשת פינחס סוף דף רי"ח ע"ג) נשמתהון דישראל אתגזרו מגו בוצינא קדישא דדליק דכתיב נר ה' נשמת אדם וכו', נהורא דשרגא כיון דאתאחדא גו פתילה ההוא נהורא לא שכיך לעלמין אלא מתנענעא נהורא לכאן ולכאן ולא משתכיך לעלמין, כגוונא דא ישראל דנשמתייהו מגו ההוא נהורא דשרגא כיון דאמר מלה חדא דאורייתא הא נהורא דליק ולא יכלין אינון לאשתככא ומתנענען לכאן ולכאן ולכל סטרין כנהורא דשרגא דהא 'נֵר הֳ' נִשְׁמַת אָדָם' (משלי כ, כז) כתיב עכ"ל. משמע דהנענוע הוא בשעה שלומד בתורה, אבל לא בשעת התפלה שהיא בקשת רחמים, על כן יש ליזהר בשעת תפלת י"ח שלא להתנועע וכמו שכתבנו לעיל אות ז'.
שם משמואל
ויש לומר שמחמת מקור מוצא התפילה, אם מהמוח או מהלב, נולד ההפרש אם בלחש או בקול. כי הלב הוא חם ומתפעל ומוליד תנועה וקול, והמוח הוא קר ובלתי בעל תנועה ובלחש. ועל כן הקדושים והצדיקים היותר גדולים שהם בחינת מוח אין נראות מהם תנועות והתפעלות בתפילתם.
ובאזנינו שמענו שהקדוש הרבי ר' בונם מפרשיסחא זצללה"ה הי' מתפלל בלי שום תנועה, אלא הי' עומד כמו עמוד של אבן ורק עיניו זולגות דמעות ושופעות בלי הפוגות. וכ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה סיפר שבהיותו חולה רחמנא לצלן נצטוה מאת כ"ק זקיני האדמו"ר הגדול זצללה"ה מקאצק להתפלל בראש השנה ויום הכיפורים אתו עמו בחדרו המיוחד שעל יד בית המדרש הגדול, ולא הי' רואה בזקיני זצללה"ה שום תנועה והתפעלות בכל התפילה, אלא פניו היו בוערות כלפידים וכמלאך ה' נורא מאד. ובספר ישמח משה להקדוש ר"מ טייטעלבוים זצללה"ה מאוהעל (ריש פ' אחרי) שזוהי בחינת הצדיקים שהם מבתי גואי ומהם הי' משרע"ה ואהרן שבכל עבודתם ותפילתם לא היתה ניכרת בהם שום תנועה והתפעלות. (שם משמואל, פרשת ואתחנן תרע"ה)
לקוטי יקרים
התפלה היא זיווג עם השכינה (זוהר ויקהל י׳) וכמו שבתחלת הזיווג יש נענוע כן צריך לנענע עצמו בתחילת התפלה ואחר כך יכול לעמוד כך בלא נענוע ויהא דבוק להשכינה בדביקות גדול. ומכח מה שמנענע עצמו יכול לבא להתעוררות גדול שיחשוב למה אני מנענע את עצמי כי מסתמא השכינה בודאי עומדת לנגדי, ומכח זה יבא להתלהבות גדול. (לקוטי יקרים מהמגיד ממעזריטש סעיף יח.)
📎 וְלֹא אֹתִי קָרָאתָ יַעֲקֹב כִּי יָגַעְתָּ בִּי יִשְׂרָאֵל [נִעְנוּעַ].pdf 📎 מִנְהָגֵי חַתַם סוֹפֵר.pdf 📎 פִּסְקֵי תְּשׁוּבוֹת.pdf 📎 תִּקּוּנֵי הַגּוּף בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה.pdf
