אני הייתי בבית אפל (קעפל קרעדיט: הסבא מקעלם)
אני הייתי לבדי בבית אפל, יותר ממה שהביעו לי רגשותי לא ידעתי. ידעתי על ידי ורגלי, גופי ואפי, באשר הרגשתם מצויה וקרובים אלי תמיד. הם שמשו להליכה (עד שנתקלתי במכשולים) לקריצת הגב ולא יותר. שני חורים היו לי בראש אשר ידעתי על קיומם כאשר נזלו מהם מים, ואין להם שום תפקיד כי אם למקור מים חיים. כך חייתי את חיי כמה שנים, הן אמנם ידעתי שיש כאן יותר, הרי נתקלתי בדרכי על רגלי תוך הבית, אמנם מהות המכשולים והעומדים לי בדרך לא ידעתי, לא הכרתי לא הבנתי, וסיכמתי שאין שום קיום אמיתי חוץ מגופי, חוץ מעצמי ובשרי אין אלא גושים בלתי מוגדרים וערימות של חפצים ללא שם ותכלית. אין להם שום מכוון אלא לעמוד לי בדרך להקשות את ההליכה שלי.
פעם אחת, בטיולי בתוך הבית, הרגשתי בדבר היושב לו בשקט על קרש כבד העומד באמצע האויר קרוב אלי, הדבר הזה היה קטן למדי, ארכו פחות מאצבע אחת, והקיפו כעשר שערות של זקני. קושי היה לו, לא היה רך כבטני, אבל בדחיקה מועטת הסכים להתכווץ. בצד אחד היה לו כעין בליטה, ועל ידו אי שם על הקרש, ישב לו חפץ אחר אשר נוח לו להתקפל.
הרמתי אותם, שיחקתי אתם, הרגשתי אותם תחת ידי, הרי לא היו לי עוד מה לעשות, ופתאום קרצתי אחד מהם על השני ושמעתי פצצה קטנה שקטה וכחול צהוב רקד לפני, והחורים בראש מקורי מים חיים החלו פתאום לשלוח לי מסרים חדשים, מוחי התחיל להסתחרר מעוצם הידיעות החדשות אשר נבעו מהעץ הקטנה אשר עמדה לי ביד. סבבתי את ראשי לכל הכיוונים ולחורי נכנסו ידיעות מגוונות ורבות, בפנה הזה היה שלחן וכסא, בפנה השניה ראיתי ארון ספרים, בשלישית ראיתי מקום עם מכונות שונות, כיורים שונים ומראה שאריות אוכל.
אכן יש כאן סדר מסודר, הנחות קדומות וחשבון לכל מכשול ודרך איך להתמודד אתו, המחשבות התחילו לקפוץ ולרקוד, מה אפשר לעשות אתו, איך אפשר למשוך החיים ולהעלותו על ידי כל הידיעות החדשות שניתוספו אצלי.
פתאום! אהה! העציץ שביד התחיל לשלוח רגשי צעק וכאב על ידי, מידי נפלה מידי על הרצפה (עוד דבר חדש שלא הייתי מודע אליו מקודם) וכבתה והלכה לה, וכבר איננה. החשך והערפל חזרו, החיים נסתגרו, האורות כבו, החורים אינם אלא עבור מים מלוחים ולא יותר! חזרתי למה שהיה, חיים של ידים ורגלים ולא יותר!
אמנם אינו כן! איך אפשר לחזור? אחרי הידיעות שניתוספו, אחרי הרגשים שנתעוררו, איך אפשר לחזור ולחשוב שאין הכל אלא מכשולות, שאין בעולם יותר מהגוף הבדודה? איך אפשר לישב בשלוה ורוגע בחיים מצומצמים ופנימיים אחרי הידיעה שיש עולם מלא של חכמה יופי סדר ומשטר בחוץ?
עציץ עציץ! איפא אחיך ורעיך להוסיף על מה שהתחלת? איך נוכל להציב את מעלותיך כדבר של קיימא ללא שיכבה אחרי שניות ספורות? איך תתאכזר עלי איך תקניט אותי להשאיר פצע עולם, להראות את העולם כרגע קט, ולאחר מכן להעלימו לנצח? איך תציק אותי ותתגרה בי לאבד ביד החשך את חיי, אחרי ראותי מה זה אור?
